בדין שינוי במלאכות יו"ט בשיטת רש"י[

במה דמתבאר דלרש"י מהני שינוי להתיר במלאכות יו"ט אפילו במלאכות מדאורייתא

א. במתבאר לרש"י דמהני שינוי במלאכות יו"ט ב. בנידון האם מהני שינוי בכל המלאכות או רק באוכל נפש ג. ראיות דמהני שינוי בכל המלאכות ד. בדעת הסמ"ג דהוי רק במלאכות אוכל נפש שאפשר מהני שינוי ה. בביאור מה דמהני שינוי בכל מלאכות יו"ט ו. בביאור מה דמהני שינוי רק במלאכות אוכל נפש ז. ביאור חדש בהיתר שינוי באוכל נפש באפשר

במתבאר לרש"י דמהני שינוי במלאכות יו"ט

א. והנה מצינו ד' מקומות דבפשטות מהני שינוי במלאכות יו"ט דאורייתא להתיר לשיטת רש"י משא"כ בשבת הוי פטור אבל אסור.

א. יב: לעניין מלילות דמתבאר דמהני שינוי ושרי ביו"ט ולא בשבת והתבאר לעיל שיש שני צדדים האם מהני לרש"י רק שינוי אחד או דבעי שני שינוים וא"כ מתבאר שיש צד שמהני שינו במלאכת דש דהוי אסורה מדאורייתא לשיטת רש"י דכל מלאכה שאפשר לעשותה מעיו"ט לא הותרה מדאורייתא.

ב. יד. בסוגית תבלין מתבאר בפשטות שמלח הוי אפשר ובכ"ז לשיטת המשנה מהני שינוי אמנם רש"י ביאר שינוי זוטא אולם מ"מ שינוי מהני ואפילו דהוי טוחן והוי אפשר דנאסר מדאורייתא.

ג. שבת קמא. אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי אסיר רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא נמי וכתב הר"ן בסוגייא דתבלין וז"ל ומדמסקינן דתבלין לא בעי שינוי תשובה על רש"י ז"ל שכתב בפרק תולין [דף קמא א] במימריה דרב יהודה דאמר התם הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרי אסור ורבא אמר דכיון דקא משני אפי' טובא נמי דביו"ט קאי עכ"ל ומתבאר דרש"י מעמיד את הסוגיא שמהני שינוי ביו"ט ואפילו דהוי טוחן ובשבת לא מהני שינוי ומשמע דהוי שינוי ביו"ט מותר ובשבת אסור.

ד. הרמב"ם בפרק א' הלכה ח' כתב וז"ל וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהן חסרון אם נעשו מבערב עושין אותן ביום טוב, כגון שחיקת תבלין וכיוצא בהן עכ"ל ומתבאר שתבלין הוי מכשירי אוכל נפש ובזה נאמר דין דבאפשר נאסר ובלא אפשר שרי.

והרמב"ם בפרק ג' הלכה יב' כתב וז"ל אבל מלח אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה המכתש או שידוך בקערה וכיוצא בה כדי שישנה, עכ"ל ומתבאר דמלח שרי בשינוי.

ומתבאר דאפילו דמלח דהוי תבלין דהוי מכשירי אוכל נפש שנאסר מדאורייתא מדין אפשר בכו"ז בשינוי שרי ומוכח דמהני שינוי במלאכות דאורייתא.[ב]

ה. וכן מוכח מהתוס' שבת קמא. דמהני שינוי בקוצר דהרי רצה שם מדין לא ידע מאי בישולי להתיר לקצור מוריקא רק הוסיף סברא שבעי ללא ידע גם מפיג טעם וע"ז הביא את מלח שהויי מפיג טעם דמהני שינוי א"כ אין סיבה לומר שלא יהיה מהני שינוי בקצירה כמו בטוחן מלח.

ו. התוס' לקמן כט: לעניין מרקד כתב בד"ה אגבא דפתורא וז"ל ומ"מ אין להתיר תחלת הרקדה על ידי שנוי דהא אשונין דברייתא קאי ורשב"ם פירש דע"י שנוי אין לחלק  עכ"ל ומתבאר מחלוקת האם מהני שינוי במרקד.

ומתבאר מכל הראיות הנ"ל דמהני שינוי במלאכות יו"ט שנאסרו אפילו ביו"ט ע"י שינוי.[ג]

בנידון האם מהני שינוי בכל המלאכות או רק באוכל נפש

ב. והנה במה דמצינו דמהני להתיר שינוי במלאכות דאורייתא ביו"ט לרש"י יש לדון האם הוי סברא בכל המלאכות שנאסרו ביו"ט שע"י שינוי הותרו אפילו מדרבנן ולא הוי דין יו"ט כדין שבת לעניין שינוי דבשבת שינוי הותר מדאורייתא ונאסר מדרבנן וביו"ט רבנן לא גזרו והותר וא"כ גם באורג וכדו' מהני בשינוי ביו"ט.

או דילמא כל מה דמצינו דמהני שינוי להתיר הוי רק במקרים דבמהות הוי אוכל נפש ונאסרו רק מכח אפשר כגון דש וטוחן דהוי מלאכות אוכל נפש ונאסרו לשיטת רש"י רק מכח אפשר וא"כ רק במלאכות אוכל נפש הותר שינוי ולא באורג וכדו'.

ראיות דמהני שינוי בכל המלאכות

ג. ואפשר להביא ראיה דמהני שינוי בכל מלאכות יו"ט במתבאר בפשטות לשון רש"י יב. בד"ה מוללין מלילות וז"ל דדש כלאחר יד הוא, ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן, וביום טוב לא גזור עכ"ל.

והנראה בפשטות בלשון רש"י דרבנן לא גזרו כלאחר יד ביו"ט ורק בשבת נאסר וביו"ט כל לאחר יד מהני.

ועוד ראיה דהר"ן בריש אין צדין כתב וז"ל מ"מ נראה משטת הירושלמי שהטחינה וכיוצא בהו אסורה מן התורה ואין זה דרך גמרתנו דהא שרינן שחיקת פלפלין וכל הנדוכין כדרכן אף על גב דשחיקה ודאי תולדה דטוחן הוא והרי בירושלמי הוצרכו לומר דשל בית רבן גמליאל שהיו שוחקין פלפלין ברחיים שלהם היינו משום שלא היתה טחינה כדרכה עכ"ל.

ומתבאר דלירושלמי מהני שינוי אפילו שנאסר מדאורייתא כל מלאכות משעת שימור והילך.

והנה במהות המלאכה לירושלמי אין סברא לחלק בין טוחן לבין אורג ותופר בשניהם הוי מיעוט מהפסוק דלא הותרו ביו"ט ובכ"ז שינוי מהני וא"כ כמו שמהני שינוי בטוחן מהני שינוי באורג דאין חילוק באיסור שלא הותרו.[ד]

ובמתבאר מהראיות דלרש"י מהני שינוי בכל מלאכות יו"ט.

בדעת הסמ"ג דהוי רק במלאכות אוכל נפש שאפשר מהני שינוי

ד. בדעת הסמג' לאוין סימן עה' נראה בפשטות דמבין כרש"י דהנושא אפשר ולא אפשר ובשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן לג' כתב וז"ל ובספר המצות כתב בשם ר"י זצ"ל דמדאורייתא אסור, עכ"ל ומתבאר דהוי נאסר מדאורייתא באפשר ומתבאר בדברי הסמג' וז"ל למדנו שכל מלאכת אוכל נפש מותרת על ידי שינוי[ה] אפילו בדבר שאינו מפיג טעמו ואיפשר לעשות מערב יום טוב עכ"ל.

ומתבאר דדוקא מלאכות אוכל נפש הותרו בשינוי רק שנאסרו כיון שאפשר לעשותם אולם דברים שלא הוי אוכל נפש לא הותרו.

ולסיכום מתבאר ב' צדדים – א. שמהני שינוי בכל מלאכות יו"ט ב. שמהני שינוי רק במלאכות אוכל נפש שנאסרו באפשר.

ויש לבאר לשני הצדדים מה דמהני שינוי בכל המלאכות או רק באוכל נפש שאי אפשר ורבנן לא גזרו.

בביאור מה דמהני שינוי בכל מלאכות יו"ט

ה. והנה יש להקדים מה דשינוי מהני בכל המלאכות ביאר האגלי טל אופה ס"ק מד' אות א' – ד' וז"ל לעיל ס"ק מ"ג העתקתי פירש"י טעמא דבחמה עצמה מותר דאין דרך בישול בכך ויש לעיין דבשבת הנעשה שלא כדרכה עכ"פ מדרבנן אסור וכו'

אך בירורן של דברים דיש חילוק בין אם יש שינוי בהנעשה או השינוי הוא רק בהעושה דבאכילה שלא כדרכה כגון שאכל חלב חי או שעירב דבר מר הרי יש שינוי בהמאכל וכן הנכנס דרך אחוריו הרי יש שינוי בהביאה שהוא מעשה הנעשה אבל הכותב בשמאל הרי עצם הפעולה הוא האות הנעשה ובזה אין שום שינוי רק שיש שינוי באיש העושה שעשה הפעולה בשמאל תחת שהי' לו לכתוב בימין וכן המוציא במרפקו [צב א] דהעצם הפעולה הוא בהחפץ היוצא לרה"ר ובחפץ אין שום שינוי אלא שהוא הוציאו שלא כדרך המוציאין וכן צינור שעלו בו קשקשים שממעכו כלאחר יד [כתובות ס א] אין שינוי בהצינור המתוקן רק בהעושה שממעכו כלאחר יד וכן היונק [שם] אין שינוי בהחלב שהחלב יצא מהדד כמו אם הי' חולב בידו רק השינוי הוא בהעושה שחולב בפיו וכל אלו אין פטורן רק משום דלא הוי מלאכת מחשבת ע"כ אסור לכתחלה כמו מקלקל ומלאכה שאינה צריכה לגופה דלא הוי מלאכת מחשבת ואסור לכתחלה.

מעתה המבשל בחמה כיון דיש שבח עצים בפת ותבשיל וכו' וכמו שנחשב שינוי בין תולדת האש לתולדת החמה כמו כן נחשב שינוי בין יש בהפת כח חמה בין יש בה כח האש ושוב אין צריכין לטעם דמלאכת מחשבת אלא דלא חשוב בישול כלל כמו במאכלות אסורות דלא חשוב אכילה כלל וגם בפסח לא חשוב מבושל כלל וע"כ הנזרע בעציץ שאינו נקוב דיש שינוי בהנזרע לא חשוב זריעה כלל והקוצר פטור.

וע"כ המבשל בחמה כיון שיש שינוי בנפעל מותר לכתחלה מיהו התולש מעציץ שאינו נקוב אסור לכתחלה כיון שאין שינוי במעשה הקצירה רק שנזרע מכבר בשינוי וכו' וכיון שאין שינוי רק בפועל ע"כ אסור מדרבנן כמו בכל מלאכה כלאחר יד.

ובמ"ש נ"ל לבאר החילוק דכלאחר יד פטור בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולכאורה מה ענין זה לזה ולפמ"ש יתפרש דהנה מה כשאינו מלאכת מחשבת פטור משום דגמרינן ממשכן דכתיב מלאכת מחשבת והנה מה שלא הי' במשכן אינו מלאכה ופשוט דלא מועיל מחשבתו לעשיית זולתו או להנעשה מאלי' להחשב מלאכת מחשבת נמצא דבלא שעשה העושה המלאכה רק היתה נעשית מאלי' לא הי' מלאכה דאז לא היתה מלאכת מחשבת ולא הוי מלאכה רק מפאת העושה במחשבה וכיון שהעשי' היתה שלא כדרכה הרי יש שינוי במלאכה הנעשית שמעשיו הם נכללין בהמלאכה שבלא מעשיו לא היתה מלאכה כלל ושינוי במעשיו הם שינוי בעצם המלאכה [אך יען שמדרבנן לא בעי מלאכת מחשבת וחשוב מלאכה דרבנן בלא מחשבתו והנעשה הוי מלאכה דרבנן נמצא שבמלאכה דרבנן אין שינוי כלל ואסור] וכו' עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דיש שינוי שמותר לגמרי ויש שינוי דמותר מדאורייתא ורבנן אסרו דמה דהוי שינוי רק במעשה ולא בתוצאה והתוצאה הוי כמו במלאכה הרגילה רבנן אסרו כיון שהתוצאה דומה לדאורייתא כגון המוציא במרפקו או הגוזז ציפורנים ביד שהמעשה לא הוי כצורת המלאכה אולם התוצאה הוי כמעשה המלאכה אותו דבר ולכן רבנן גזרו אפילו דהתורה התירה כיון שהמעשה לא אותו מעשה.

אבל אם גם המעשה וגם התוצאה לא הוי אותו דבר כעיקר המלאכה כמו המבשל בחמה שרי לגמרי ורבנן לא אסרו.

וא"כ מתבאר דכל מה דאסרו רבנן בשינוי הוי מכח התוצאה שאין בה שינוי מהמלאכה הדאורייתא אפילו שהמעשה שונה.

והנה בסימן א' התבאר מה דשונה דין יו"ט מדין שבת דבשבת הוי דין מנוחה מיצירות דהקב"ה נח מהיצירות שיצר בששת ימי בראשית אולם ביו"ט זה לא המנוחה כיון דאין ענין במנוחה מיצירות אלא מה דנמנע משמחת יו"ט כיון שעיקר האיסור מלאכה הוי מכח השמחת יו"ט שיתפנה לשמוח ביו"ט ולכן רבנן התירו אוכל נפש דהוי חלק משמת יו"ט ומה דלא הוי שמחת יו"ט לא הותר אבל לא מדין לנוח.

והתבאר לעיל דלפי"ז מובן מה דחלוק יו"ט משבת לעניין חילוק מלאכות דביו"ט אין חילוק מלאכות ואם יעבור בשוגג על כולם יהיה חייב אחד משא"כ בשבת כמתבאר בדברי הגמ' מכות כא: אמר רבא יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביום טוב וכן פסק הרמב"ם.

ולדברינו מובן החילוק דאם הנושא בשבת זה המנוחה מהיצירה כל כמה דהוי יצירה הוי סתירה למנוחה וכל יצירה יש לה הסתכלות נפרדת דהקב"ה לא רוצה שניצור שלושים ותשע סוגי יצירות שמונעים את המנוחה.

אולם ביו"ט הנידון זה השמחת יו"ט ולא היצירה וכל שלא שמח הוי תמיד הפרעה ולא משנה מה סיבת ההפרעה לשמחה ולכן לא מענין תוצאת המלאכה אלא העשייה במלאכה וכל שעושה הוי מונע משמת יו"ט והסתכלות על העשייה תמיד הוי אחד ולא מענין התוצאה ולכן אין שום ענין בתוצאה בשביל חילוק המלאכות.

ולמתבאר אפשר לבאר מה דמהני שינוי ביו"ט להתיר בכל המלאכות דהרי כל הבעיה במלאכות יו"ט הוי המעשה ולא התוצאה כיון שהתורה רוצה שיתעסק בשמחת יו"ט וא"כ המעשה זה העיקר והתוצאה כלל לא חשובה א"כ בשינוי דהמעשה הוי מעשה שונה ורק התוצאה הוי אותו דבר כיון דהתוצאה לא משנה והעיקר זה העשייה וזה שונה בזה רבנן לא ראו צורך לגזור לאסור בשינוי ורק בשבת שיש ענין בתוצאה של היצירה אסרו כיון שהתוצאה במלאכות הוי אותו דבר וזה עיקר המחייב בשבת.

וא"כ אתי שפיר מה דשרי אפילו אריגה בשינוי ביו"ט כיון דמה שהוי ארוג שזה התוצאה לא מענין ביו"ט אלא הוי רק מה שעשה וזה לא עשה כצורת המלאכה ורבנן לא גזרו בזה.[ו]

בביאור מה דמהני שינוי רק במלאכות אוכל נפש

ו. והנה היה אפשר לומר דהסוברים דהותר רק במלאכות אוכל נפש שינוי סברו דבאמת מה דמתבאר לעיל שבמעשה לא הוי דרך והתוצאה של המעשה לא משנה ביו"ט שאין ענין בתוצאה כמו בשבת דעיקר זה התוצאה אולם אם נתיר א"כ יעשו כולם בשינוי וימנע שמחת יו"ט לגמרי וא"כ התוצאה של שמחת יו"ט תיפגע ולכן אסרו בשאר מלאכות והתירו רק באוכל נפש היכן שהיה אפשר ונאסר מדין אפשר ובשינוי הותר דעדין חשיב מתעסק בשמחת יו"ט אבל שאר מלאכות אסרו.

ועוד אפשר לומר סברא פשוטה דלא למדו כמתבאר לעיל כלל ואזלינן בתר התוצאה גם ביו"ט אולם באוכל נפש רבנן לא רצו להחמיר ביו"ט והתירו בשינוי.

ביאור חדש בהיתר שינוי באוכל נפש באפשר

ז. אולם אפשר לבאר על דרך המתבאר לעיל בהיתר שינוי ביו"ט גם לצד שהוי רק במלאכת אוכל נפש הותר שינוי.

והנה בסימן א' התבאר ג' צדדים בהיתר אוכל נפש א. דחויה ב. הותרה דהכונה דנאסר והתורה התירה [כעין דחויה אולם יותר שרי דלא בעי ממש לדאוג באפשר לקיים שניים] ג. בכלל לא נאסר כחלב חיה.

והנה אם הוי היתר אוכל נפש ביו"ט דחויה צ"ל דאוכל נפש דאפשר הוי בעיה בעצם ולא הותר בעצם האוכל נפש דכל ההיתר ניתן למצב של אי אפשר וזה רק דוחה א"כ אוכל נפש לא בעצם הוי הגדרה של היתר ואפשר רק מנע את ההיתר.

אולם בהותרה בפשטות מצב של אוכל נפש לא נאסר ביו"ט אולם יש תביעה על האדם שעד כמה שיכול לא יבטל את השמחת יו"ט אולם המצב של אוכל נפש הוי סיבה בעצם להתיר ורק מה דאפשר מגביל אותו כיון שיכל לעשות מאתמול.[ז]

וא"כ מתבאר דאוכל נפש דהוי אפשר לא דהוי סתירה למהות היתר אוכל נפש אלא הוי רק חיסרון בהיתר אוכל נפש בתוצאה כיון שיכל לעשות לפני וא"כ בעצם העשייה לא הוי מבטל שמחת יו"ט רק דהתורה רצתה שעשיה של האוכל נפש תהיה לפני יו"ט שתרבה בשמחת יו"ט.

וא"כ מי שעושה מלאכת אוכל נפש שאפשר אין בעיה בתוצאה דהוי מלאכת אוכל נפש רק שיש לנו בעיה בעשיה שלו שלא עשה את העשייה הזה לפני יו"ט ועכשיו העשייה שלו מפריע לשמחת יו"ט.[ח]

אולם אם עושה בשינוי א"כ העשייה שהיא הבעייתית ביו"ט כמתבאר לעיל לא הוי עשיה טובה כיון שהיא בשינוי ממילא אין מחייב כיון שכל הבעיה היתה העשייה והעשייה לא עשיה של מחייב והתוצאה הוי תוצאה של אוכל נפש וממילא לא נאסר בשינוי אוכל נפש שעיקר הבעיה היתה רק אפשר שזה בעיה בעשיה.

אבל דבר שהופקע בעצם שמחת יו"ט כמו אריגה ותפירה א"כ בזה התוצאה הוי הפקעה משמחת יו"ט ונאסרה ולא הותרה בשינוי מדרבנן מכח התוצאה כשבת ורק באוכל נפש דבמהות הותר ורק הבעיה בעשיה של אפשר שרי מדרבנן ע"י שינוי.

אולם יש שהקשו דכיון דהעשייה לא טובה א"כ מסתכלים שהתוצאה של אוכל נפש היתה ממעשה לא טוב ואיך מפרדים בין העשייה לתוצאה.

אולם מצינו בשני מקומות באגלי טל כעין דברינו.

א. בסוגיא דמלילות לעיל הקשו הראשונים דמתבאר בסוגיין דלא מהני שינוי בשבת ואילו בסוגייא בקכח. בשבת משמע דמהני שינוי וביארו הראשונים לחלק דדוקא בחבילי תלתן הותר מלילה בשינוי אבל בתבואה וקטניות לא הותר אלא ביום טוב ע"י שינוי והמאירי פ"ק דביצה פירש דבריו דמיני תלתן הנ"ל הם אוכלי בהמה ואוכלים הכל התלתן עם הקליפות והוא כמפרק אוכל מאוכל.

אולם קשה דסוף סוף הוא מכוון להוציא פסולת מאוכל כיון שרצונו לאכול ומה משנה דהדבר עומד לבהמה דלא חשיב בשבלם פסולת כלפי האדם שכעשיו אוכל ומוציא את הפסולת.

ומבאר האגלי טל מלאכת דש אות כח' ב'-ג' וז"ל נ"ל לפרש הדברים דלכאורה כיון דהוי מפרק אוכל מאוכל למה לי שינוי אך הדבר נכון דכיון שמולל לאכילת אדם ולאדם אינו ראוי רק הזרע ולא הקליפות ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דלפי מחשבתו הוא מפרק מפסולת והוי מלאכה וכו' וה"נ כיון שכוונתו לאדם ולאדם מפרק מפסולת הוא הוי דש.

אך בעושה ע"י שינוי דלא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש ח"מ וב"ש ופר"ח באה"ע סי' קכ"ג דטעם פטור כלאחר יד משום דלא חשיב מלאכת מחשבת ע"כ מותר מדאורייתא ומדרבנן אסור משום דהמעשה עצמה הוא מעשה מלאכה כגון שמפרק אוכל דהיינו התבואה מתוך השבלים אף דלא הוי מלאכת מחשבת כגון המקלקל או מלאכה שאינה צריכה לגופה לר"ש דאסור אבל במינים אלו ממ"נ כיון דמעשיו הוויין מפרק אוכל מאוכל רק משום מחשבתו באת לחייבו והא כלאחר יד לא הוי מחשבת ומדרבנן שאסור בלא מחשבת היינו דמעשה בעצמותו אסור והכא המעשה עצמה הוא מפרק אוכל מאוכל שהרי הכל הוא מאכל בהמה עכ"ל.

ומתבאר דאפילו שמעשיו הוי מעשי דש אולם כיון שהמחייב זה מכח מחשבתו ובשינוי אין מלאכת מחשבת א"כ המעשה לא מעשה לחייב עליו והתוצאה לא נעשית כיון דהוי רק ע"י מחשבתו אפילו שבאמת המעשה זה פירוד אוכל מפסולת מצליחים להפריד ולבטל המחשבה ומכח זה לבטל את חשיבות המעשה.

ב. אגלי טל מלאכת זורה אות ט' כתב וז"ל המולל מלילות מערב שבת וכו' פרק קמא דביצה י"ב: המולל מלילות מערב שבת וכו' ושם י"ג: כיצד מולל וכו' ופירש"י ביום טוב נראה דעתו כהרז"ה דמלילה אסורה בשבת אפי' ע"י שינוי ועי' בביאורנו למלאכת דש ס"ק כ"ח אות ב' וצריך להבין למה הותרה הנפה בשינוי ולא הותר המלילה בשנוי.

ונראה דהנה בירושלמי [מח ב] איתא הדא איתתא כד מערמא בחיטיא וכו' כד מנפיא משום זורה ופירש הק"ע כשהיא מנפה בידי' חייבת משום זורה מזה נראה דבמנפה נמי הרוח מפריח המוץ דאל"כ לא הי' חייב משום זורה לדעת הירושלמי שביארנו בסק"א דענין זורה לדידי' הוא מה שמפזר לרוח והנה בב"ק דף ס' ליבה וליבתו הרוח אם אין בליבויו כדי ללבות פטור ופריך וליהוי כזורה ורוח מסייעתו ומסיק כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה הכא גרמא בניזקין והנה הח"מ והב"ש והפר"ח כתב בא"ע סי' קכ"ג דטעמא דפטור במלאכת כלאחר יד בשבת משום דלא חשוב מלאכת מחשבת עי"ש רק מדרבנן אסור אפי' ע"י שינוי דמדרבנן אסור אפי' היכא דליכא מלאכת מחשבת כמו במלאכה שאינה צריכה לגופה וע"כ ניחא בזורה ע"י שינוי כיון דלא הוי מלאכת מחשבת שוב מותר דהוי גרמא כיון דרוח מסייעתו דשוב אין לתרץ משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה דהא באמת כלאחר יד לא חשוב מלאכת מחשבת כדברי האחרונים הנ"ל ודוק עכ"ל.

ומתבאר דכיון דבשינוי אין מלאכת מחשבת ועיקר המחייב זה ע"י הגדרת המעשה א"כ אפילו שהתוצאה הוי תוצאה של זורה כיון דעיקר החיוב זה חידוש במעשה והמעשה הוי בשינוי לא חייב ומותר לעשותו.

וא"כ לענייננו אפילו שבתוצאה הוי את אותה התוצאה שהתורה לא רצתה שיעשה אולם כיון שעיקר המחייב זה מכח המעשה והמעשה הוי בשינוי ולא הוי בעיה בתוצאה ממילא לא נאסר.

[א] עיקרי הדברים נכתבו בסימנים הקודמים אולם לחידוד הדברים נכתב בנפרד.
[ב] אולם הר"ן לשיטתו וז"ל ואיכא למידק אשמעתין דעל כרחין דיכת תבלין ומלח מלאכת אוכל נפש היא ולא מכשירין דלא אשכחן מכשירין שאיפשר לעשותן מעיו"ט דלשתרו בשינוי ומלח הא אפשר אלא על כרחין מלאכת אוכל נפש עצמו היא עכ"ל ומתבאר דמקשה דתבלין לא הוי מכשירי אוכל נפש אלא אוכל נפש בעצמו והוי דין אפשר מדרבנן ורק בזה מהני שינוי אולם במכשירי באפשר דהוי נאסר מדאורייתא אין צד דמהני שינוי.
[ג] אולם אפשר לדחות את הראיות הנ"ל דלא מהני שינוי ונבארם בקצרה.

בראיה הראשונה – אפשר להעמיד שלרש"י בעי שני שינוים ולא מהני שינוי אחד.

בראיה השנייה – הקהלת יעקב סימן תצה' מעמיד שזה דרבנן כיון דאין טחינה רק בפירות ושזה לא פירות כמו תבלין הוי דרבנן וכן הפנ"י בסוגיין כתב וז"ל ובתחלה עלה בלבי לחלק ולומר דשחיקת תבלין לאו מלאכה גמורה היא אפילו בשבת דלא דמי לטחינה ולשחיקת סממנין במקדש דמעיקרא לא חזיא כלל למלתייהו מה שעומדים אחר הטחינה דאי אפשר לעשות עיסה משבלים כי אם ע"י טחינה וכן שחיקת סמנין לצבע צריכין גבול ולא חזיין כי אם ע"י שחיקה, משא"כ תבלין דעבידי לטעמא ומעיקרא נמי חזיא להכי וכמה בני אדם נותנין לקדירה מחוסרין שחיקה וא"כ אין זה אלא כמי שמחתך האוכל דק דק דלא מיקרי טחינה מזה הטעם עכ"ל ומתבאר דחסר בשם טוחן.

בראיה השלישית – מובא בב"י סימן שכא' [ז'-ב'] וז"ל וכתוב בשבלי הלקט (סי' צב) בשם הרב רבי יאשיה אי איכא דקשיא ליה כיון דכדרכו חייב משום טוחן על ידי שינוי ליהוי פטור אבל אסור תשובה קתא דסכינא שינוי גמור הוא דבין מדוך של עץ למדוך של אבן הוי שינוי כדאיתא בפרק קמא דביצה (יד.) וקתא דסכינא הוי שינוי גמור הילכך מותר לכתחלה כדאמרינן (שבת עד.) גבי בורר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי דהוי שינוי פטור אבל אסור ביד דהוי שינוי גמור מותר לכתחלה עכ"ל ומתבאר דהוי מדין שינוי גמור ולכן שרי.
[ד] ומה דהראשונים מבארים דהוי ימים רבים ולא ימים רבים זה רק מה יוצא מהפסוק אולם למעשה שניהם לא הותרו במלאכת אוכל נפש ועוד דלרש"י אין כזה סברא.
[ה] התוס' יו"ט ביצה בפרק א' משנה ט וז"ל פירש הר"ב שהרי צריכה טחינה ואין טוחנין ביום טוב. ומסיים רש"י והר"ן שהיה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמה ע"כ וקשיא לי א"כ לשתרי בהטייה מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי שהוא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין וסמנין שכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות שבת שהם תולדה דטוחן עכ"ל ומתבאר שיהיה מותר לטחון בשינוי ולמתבאר בסמג' באמת מהני בשינוי ומה דלא שולחים דאולי שינוי לא הוי לכתחילה ולא שולחים מה דלא הוי לכתחילה וצ"ע.
[ו] ויל"ע אם יהיה היכי תמצי של מעשה כמלאכה אולם התוצאה שונה לעניין יו"ט האם רבנן יאסרו כיון שהעיקר המעשה.
[ז] וראיה לצד זה דאין בעיה בעצם המלאכה אלא בעשיה דהנה לסברת לא ידע מאי בישולי דהוי לרש"י סברא באפשר א"כ באחד שיודע מה רוצה לבשל יקבל מלקות וחבירו שלא ידע יהיה מותר א"כ נראה שאין משהו בעצם המלאכה אלא רק בעשיה שיכל לעשות לפני.

והנה בר"ן לקמן טז: וז"ל תנו רבנן אין שונין קמח ביום טוב פי' רש"י ז"ל משום דאפשר מאתמול וכו' ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם ששונין דהא לא אפשר מאתמול דביו"ט עכ"ל ומתבאר דאם נפל ביו"ט הוי אפשר ושרי א"כ אחד שנפל לפני יו"ט יאסר ואחד שנפל ביו"ט יותר באותו מעשה ומוכח דהבעיה בעשיה ולא במלאכה ודוק.
[ח] ומצאתי בחת"ס פסחים מו: יותר דאפילו לחול הוי מוגדר בישול מלאכת הנאה.