אבל זוהי מה שקשיא לי על שי' הר"ן דהנה בכל האיסורים ודאי מה שמרבה בשיעורא נתרבה האיסור וכמו באם אכל שני זיתים שבלען כאחת עובר על כל שיעור ושיעור בלאו דלא תאכל חלב ואף שאכילה אחת מ"מ ע"י דין השיעור מתחלק גם האיסורים ועיין ברש"י במכות ד"כ ב' ובתוס' שם שמשמע שסובר דאף בהתראה אחת אם אכל שני זיתי חלב כאחת חייב שתים ומשום דהתראה על כל אחת ואחת היא ואף להתוס' שם שחולקים הוא רק לענין מלקות בעינן שיהא התראות מתחלקות אבל ודאי לענין איסורא יש כאן עבירה על שני לאוין וראי' ברורה לזה מהא דפ' המצניע בשבת דצ"ג ב' דתניא המוציא אוכלין בכלי וצריך גם להכלי חייב על האוכלין והכלי ומקשה הגמ' ש"מ אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים ומשני כגון שנודע וחזר ונודע ובפלוגתא דריו"ח ור"ל ע"ש הרי מפורש שאם הוציא בשבת הוצאה מרובה יש על כל שיעור ושיעור הלאו דלא תעשה מלאכה ולכך שייך לחייבו שתים באם יש ידיעה המחלקת לחטאות דאם הי' הדין שיש רק לאו אחד כיון שהי' ע"י מעשה אחת איך יתחייב שתים על לאו אחד וא"כ לשיטת הר"ן דאף אם שיעור אחד הותרה ע"י פיקוח נפש ג"כ יש חיוב על התוספת א"כ אם בוצר העוקץ שיש בה שלש גרוגרות צריכין לשלשה דחיות על שלשה לאוין מאחר שיש מעשה בצירה על כל שיעור ושיעור ואם יעשה שתי בצירות על שני עוקצין שיש לכל עוקץ ועוקץ גרוגרות אחת יעבור רק על שני לאוין וצריכין רק לשני דחיות וממילא בדין שיבצור השנים ולא השלשה והרי כתב הר"ן ביומא בפ' יוהכ"פ באם אפשר להאכיל לחולה נבלה מ"מ מוטב שישחוט לו בשבת ואף שאיסור שחיטה בשבת הוא לאו שיש בו סקילה ונבלה הוא רק איסור לאו והדין דמאכילין אותו הקל הקל אעפ"כ מפני שבנבלה יש על כל כזית וכזית לאו ובשחיטה הוא לאו אחד וע"כ רבוי לאו הוא יותר חמור, וא"כ מדוע אמר הגמ' במנחות שם בהמסקנא פשיטא 'שלש מייתינן משום דממעט בבצירה הלא אין כאן מיעוט בצירה ואדרבא יש כאן רבוי לאוין והוא חמור יותר מלעשות שתי בצירות שאין רק שני לאוין.