איתא בגמ' (ברכות ד, א), וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כג טו): "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני" ואומר (משלי כז יא): "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר".
וצ"ב אמאי נקטה הגמ' בלשון ועליו אמר שלמה בחכמתו, וכי מה חכמה יש כאן.
והנראה לבאר, ובהקדם דהנה איתא בגמ' (שבת יד,ב) א"ר יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה (משלי כג, טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (משלי כז, יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.
ומעתה אפש"ל דזה כוונת הגמ' בברכות דנקטה בלשון ועליו אמר שלמה "בחכמתו", דכיון דאת פסוקים אלו קראה בת קול על שלמה לאחר שבחכמתו תיקן נטילת ידים, א"כ שפיר נקטה הגמ' בלשון בחכמתו דמחמת חכמתו קראה עליו הבת קול פסוקים אלו ולאחמ"כ קראם הוא על כלאב.
הפרויקט לעילוי נשמת
סימן טוב בן חזלה
מרים בת אסתר
ת.נ.צ.ב.ה
בונים אתרים שעובדים
השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.
כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים
2 תגובות
יפה מאד.
אבל הביטוי "אמר שלמה בחכמתו" – מופיע בעוד לפחות 26 מקורות קדמונים בהקשרים שונים, שם לא ניתן לומר את שכתבתם.
שם יש איזה משפט חכם טוב שם משמן טוב וכדו' אך כאן לכאו' מה החכמה לומר זאת