מתני' ברכות (דף מד) זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. ובגדר דין זה חקרו האחרונים, אם הביאור הוא שדבר הטפל אינו צריך ברכה כלל ולכך נפטר, או דאף דבר הטפל צריך ברכה, ורק שברכת העיקרחלה על הטפל.

ובהכרעת החקירה נראה, דהנה בתרומת הדשן (סי' לא) כתב, שאם אוכל את הטפל קודם העיקר צריך לברך עליו, שאסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה, ואין נפטר במה שיברך אח"כ על העיקר, ומ"מ הסיק שלא יברך ע"ז את ברכתו הראויה אלא שהכל נהיה בדברו. והב"י (סי' ריב) הסכים עמו בעיקר הדין שצריך לברך על הטפל, אלא שנחלק עליו במש"כ שיברך עליו שהכל, והסיק שיש לברך עליו את הברכה הראויה לו, שדימה זה למה שהכריע (בסי' רי) שעל פחות מכשיעור צריך לברך את ברכתו הראויה, ופחות מכשיעור דמי לטפלה. וא"כ דעת תה"ד שיש לברך שהכל, זהו משום שגם על פחות מכשיעור צריך לברך שהכל, וכדעת ר' יונה. וא"כ לדעת הכלבו שעל פחות מכשיעור אי"צ לברך כלל, גם בדבר הטפל שאוכלו קודם העיקר אי"צ לברך כלל.

ונמצא דפליגי בחקירה הנ"ל, שלצד שדבר הטפל אי"צ לברך עליו, זהו דעת הכלבו שעל פחות מכשיעור אי"צ לברך, וממילא שאי"צ לזה שברכת העיקר תחול על הטפלה,  ולצד שדבר הטפל צריך לברך עליו, זהו לשי' שעל פחות מכשיעור צריך לברך, ורק נחלקו אם צריך לברך עליו שהכל שכך הדין ג"כ בפחות מכשיעור, או את ברכתו הראויה, וא"כ מה שהעיקר פוטר את הטפלה הוא משום שברכת העיקר חלה על הטפלה.

(ובט"ז (סי' ריב) נחלק על מה שדימה הב"י ברכה על פחות מכשיעור לטפלה. וא"כ אין הכרע ממה שנחלקו בפחות מכשיעור לנידו"ד).

ועכ"פ ממה שנקטינן להלכה שצריך לברך על הטפלה אם אוכלו קודם העיקר, מבואר שמה שהעיקר פוטר את הטפלה בעלמא אינו משום שאי"צ לברך על הטפלה, שא"כ למה בנידו"ד מברך עליה, אלא משום שברכת העיקר חלה על הטפלה.

אך יש לעיין בזה, דהנה בטור (סו"ס תרלט) כתב בשם ר"ת, שאין מברכין לישב בסוכה אלא בשעת האכילה שהיא העיקר, ופוטר בזב שאר הדברים שעושה בסוכה מדין עיקר פוטר את הטפלה, וכתב המג"א (שם ס"ק ריז) שמשמע שאפילו אם נכנס לישב בסוכה קודם אכילה אינו מברך. וצ"ע בזה ממה שנתבאר לעיל דבכה"ג ל"א שהעיקר פוטר את הטפלה, ודברי המג"א יש להבין אם העיקר פוטר את הטפלה זהו משום שדבר הטפל אי"צ ברכה, אך לעיל הכרחנו שאינו כן, אלא שברכת העיקר חלה על הטפלה, ובנידון של המג"א אין שייך זה שהרי עדיין לא בירך על העיקר.

ונראה לומר בזה, דהנה בעיקר דין ברכה חלוקים ברכות הנהנין מברכות המצות, שברכות הנהנין ילפינן להו בברכות (דף לה) מסברא דאסור לו לאדם שיהנה מהעוה"ז בלא ברכה, ומשא"כ ברכות המצות אינן מדין שאסור לעשות המצוה בלא ברכה, אלא דין לברך על המצות, כדאי' בפסחים (דף ז:) דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. ונראה דלכך חלוקים הם בגדר דין העיקר פוטר את הטפלה, דהא דלענין ברכות הנהנין העיקר פוטר את הטפלה הוא משום שברכת העיקר חלה על הטפלה, זהו משום שגם דבר הטפל אסור להנות ממנו בלא ברכה, שזהו סיבת חיוב ברכות הנהנין, וע"כ מה שהעיקר פוטר את הטפלה הוא משום שברכת העיקר חלה על הטפלה, ולכך אם עדיין לא בירך על העיקר מחוייב לברך על הטפל, ומשא"כ ברכות המצות שזהו רק מצוה לברך ולא שאסור לעשות המצוה בלא ברכה, י"ל דדין זה שיש מצוה לברך זהו דוקא על עיקר המצוה, אבל דבר הטפל למצוה אי"צ ברכה, ולכך אף אם עדיין לא בירך על העיקר אי"צ לברך על הטפלה. ויסוד לזה יש להביא מש"כ הב"י לדמות דין טפלה לפחות מכשיעור, ובעמק ברכה כתב שבפחות מכשיעור שייך רק אסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה ולא המצוה לברך, וא"כ מיניה לדבר הטפל, שיש בו רק דין אסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה ולא את המצוה לברך, ולכך בברכת המצות שיש שם רק דין מצוה לברך מצוה זו חלה רק העיקר[1].

והנה בש"ע (סי' רח סקט"ז) כתב שתה יין ומים אין לו לברך על המים בורא נפשות שברכת היין פוטרתן, (והיינו דדין העיקר פוטר את הטפלה שייך בין בברכה ראשונה ובין בברכה אחרונה), ובשער הציון שם כתב דדין זה פשוט במקום ששתה רביעית יין, אבל במקום ששתה פחות מרביעית יש לעיין בדבר איך יעשה לענין ברכה אחרונה דמשקין, דהלא יש דעות שסוברין שאפילו על רוב רביעית צריך לברך מעין ג', וממילא לא יוכל לברך בורא נפשות על המשקין, דכי משום שאין אנו יודעים לברר ההלכה יחוייב עי"ז לברך בורא נפשות.    

ובעמק ברכה הקשה, דהא ברכת היין פוטר המשקין הוא מדין העיקר פוטר את הטפילה, והביאור בדין העיקר פוטר את הטפילה הוא לא דא"צ לברך על הטפילה, אלא דברכת העיקר חלה על הטפילה, וכל זה שייך רק אם מברך על העיקר, אבל אם לא מברך על העיקר ממילא מחוייב לברך על הטפילה, והכא דאינו מברך על העיקר אף דזהו מספק יהיה מחוייב לברך על הטפילה. וראייתו ממה שכתב השו"ע סי' קע"ז ס"ה, אם אחר שבירך על הפת שלחו לו מבית אחרים שאינו סמוך עליהם ולא היה דעתו ע"ז, אפילו אם זה מדברים שדרכן לבא ללפת את הפת צריך לברך עליהן. ואי נימא דהעיקר פוטר את הטפילה הביאור דא"צ לברך על הטפילה, א"כ אף שלא היתה דעתו ע"ז ג"כ היה צריך להיות הדין דפטור מלברך, ומוכרח דהביאור הוא דברכת העיקר חלה על הטפילה, ולהכי חלוק אם היה דעתו ע"ז או לאו ע"ש.

ונראה ליישב, דהנה בט"ז (סי' ריב סק"ז) משמע שהאיסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה הוא בין בברכה ראשונה ובין בברכה אחרונה, ובפרמ"ג (שם משבצות הזהב סק"ז) נחלק ע"ז, שרק בברכה ראשונה שייך הדין שאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה, ומהאי טעמא צריך לברך על פחות מכשיעור ברכה ראשונה, אבל ברכה אחרונה אין לדין זה שאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה, אלא רק יש מצוה לברך, ולכך ברכה אחרונה היא רק בכשיעור.

ולפי"ד הפרמ"ג שאין דין אסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה בברכה אחרונה אלא רק מצוה לברך, ולפי מש"כ לעיל שבמקום שיש רק מצוה לברך, הגדר שהעיקר פוטר את הטפלה אינו שברכת העיקר חלה על הטפלה, אלא שדבר הטפל אי"צ ברכה כלל, מיושב קושיית העמק ברכה על השעה"צ, שהרי ראייתו שברכת העיקר חלה על הטפלה היא מברכה ראשונה, אך בברכה אחרונה ששם הגדר הוא שיש רק מצוה לברך, אדרבה בזה חזינן לעיל דאי"צ לברך על דבר הטפל כלל, וא"כ מיושב דברי השעה"צ במה שלא יוכל לברך על המשקין בורא נפשות.  

[1] ויש להוכיח כך מעיקר דברי תה"ד שסבר שאין לברך על הטפל את ברכתו הראויה אלא שהכל, ולעיל ביארנו (בדעת ר"י בברכה על פחות מכשיעור) שברכה הראויה שייכת דוקא במקום שיש מצוה לברך, ולפי"ז בטפל שאין מצוה לברך גם לא שייכת ברכה הראויה אלא שהכל. וברכה הראויה שהיא מצוה לברך דמיא לברכת המצות, ושניהן אינן שייכות בטפל.