בענין ספירת העומר
אי נשים חייבות בספירת העומר או פטורות
א) ברמב"ם בפ"ז מתמידין ומוספין הל' כ"ד דנשים פטורות מספירת העומר, והטעם בפשטות משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות, אמנם ברמב"ן (בקידושין דף ל"ד ע"א) כתב דנשים חייבות בספירת העומר דהוי מ"ע שאין הזמן גרמא, והוא פלאי.

וראיתי לספר חתן סופר (עמ' ק"י הערה ג') וכ"כ בשו"ת יגל יעקב (חאו"ח סימן ס"ד אות ג') לבאר, דהוי מ"ע שאין הזמן גרמא משום דזה תלוי בקצירת העומר ולא בזמן בלבד והיינו דהטעם דלאחר העומר אין ספירה הוא משום דאין עומר לקצור ולא מפני שאין זה זמנו.

ולפי"ז הרמב"ם פליג על סברה זו וס"ל דלא שנא אם זה תלוי בקצירה ולא שנא הזמן גרמא פטורות, וצ"ב מהא דלא כתב בהל' ברכות פ"י הל' י"ג דנשים פטורות מברכת אילנות, ובאמת נשים מברכות (וכמש"כ בחזו"ע הלכות ברכת האילנות הלכה א', עפ"י מש"כ הטו"א במגילה דף כ ע"ב, ועיין עוד מה שכתב שם בהערה ד'), והטעם כמשנ"ת דאין זה זמן גרמא דזה תלוי באילני דמלבלבי ולא בחודש ניסן, אכן הרמב"ם דפליג על סברה זו צ"ב מדוע לא חילק בין נשים לאנשים בברכת האילנות, וכן בפרי חדש מזמן לזמן דנשים מברכות, וכן ברכת החמה, צ"ב לפי הרמב"ם הטעם, ולפי הרמב"ן זה פשוט וכנ"ל דאין זה תלוי בזמן גרידתא אלא תלוי בחמה ובפרי עצמו, ודו"ק.

וי"ל דשאני ברכות דדרבנן הוו וי"ל דהרמב"ם ס"ל כרש"י בברכות כ ב' (דלא כהתוס' שם בריש העמוד) דבמצוה דרבנן שהזמן גרמא נשים חייבות, ולכן נשים חייבות בברכת האילנות ועוד, אפי' שהויא מצוה שהזמן גרמא.

וצ"ב רש"י והרמב"ם מהא דמגילה ד א' שנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס, הרי נשים חייבות במצוות דרבנן שהזמן גרמא, ולמה צריך לטעם זה, וכן בחנוכה, ועיין בתוס' במגילה דף כד ע"א בסוף העמוד, וצ"ע. (ובתוס' בברכות שם כתבו דהלל דרבנן עש"ה, ולפי"ז הוכיחו דלא כרש"י התם וסברי דאף במצות דרבנן שהזמן גרמא נשים פטורות, והרמב"ם נמי ס"ל דהוי דרבנן, והרמב"ן ס"ל דהלל דאורייתא, (וכבר כתבתי בזה בענין ספק קרא הלל ביו"ט ע"ש), וי"ל דכל אחד לשיטתו, ודו"ק בזה טובא).

אך העומד לנגדי דברי הרמב"ם בפ"ד מביכורים ה"ד שפסק שנשים מביאות ביכורים וכדתנן בביכורים פ"א מ"ה, וצ"ב הרי הוי מ"ע שהזמן גרמא, וצ"ל כמש"כ הטו"א במגילה דלא הוי הזמן גרמא, משום דזה חיסרון במציאות דאחר העצרת אין הבאת ביכורים, אבל הרמב"ם דפליג על כך וס"ל דגם בזה אמרי' דהוי הזמן גרמא צב"ט א"כ מדוע נשים מביאות ביכורים, ובזה לא שייך ליישב כדלעיל דזה דאורייתא, וצ"ב.

ונראה לומר דהנה במכילתא (הובא במנח"ח בהגהות על החינוך במצוה צ"א) איכא קרא דגמרי' מיניה דנשים חייבות בביכורים דכתיב תביא, עש"ה, ולפי הרמב"ם בעי' לקרא משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, וכמשנ"ת לעיל. 

אלא דעתה צ"ב הרמב"ן למה צ"ל קרא שבביכורים נשים חייבות תיפוק ליה משום דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא וכמש"כ איהו בקידושין דף לד ע"א.

וי"ל שמהאי קרא למד הרמב"ן שהאי מילתא הוי לא הזמן גרמא וכדברי הטו"א כדלעיל, וי"ל דמהאי מילתא גמיר לספירת העומר, דהויא לא הזמן גרמא וכיסוד הטו"א, וזה דחוק.

ב) ובשו"ת אבני נזר (או"ח סי' שפ"ד) עמד על רמב"ן זה וביארו בדרך אחרת, דהוי לא הזמן גרמא, משום דכתיב ממחרת השבת והיינו דאין זה תלוי בט"ז אלא תלתה זאת התורה בט"ו ולכן הוי לא זמן גרמא, וא"ת דזה נמי הזמן גרמא דזה תלוי בט"ו, הא לק"מ דזה לא עדיף מפסח ומצה ומרור ויו"ט דנשים חייבות, וה"ה האי, עכ"ד.

וצב"ט דבריו דבפסח ומצה ומרור חייבות משום דהיו באותו הנס, ויו"ט חייבות משום דאיכא גזה"כ אבל הא מילתא מנין דנשים חייבות.

ועוד צ"ב לפי דבריו מש"כ הרמב"ן דבביכורים נמי נשים חייבות והתם ליכא האי סברא, וצ"ע דבריו אלו