. והנה התבאר מחלוקת בגדר זורע בין הרש"ש עג. למנחת חינוך מצוה רחצ' אות יד' דהרש"ש למד דזורע הוי עצם ההשרשה אולם המנחת חינוך למד דזורע הוי שני חלקים א. הניפוץ בקרקע ב. ההשרשה.
והנה בזומר דמתבאר בעג: דחייב משום נוטע דהיינו זורע צ"ל שכוונתו לא לחלק של הניפוץ בקרקע דזה לא שייך כלל במעשה זומר דבשלמא מבריך ומרכיב הוי ניפוץ העץ בעץ השני וכן בנוטע יחורים שזה ניפוץ השורשים בקרקע אולם בזומר אין שום ניפוץ אלא חייב מכח שגורם צמיחה דהוי כהשרשה דזה צמיחה.
וכעין זורע במים דשם אין את הניפוץ אלא את ההשרשה ומתבאר שם שיהיה חייב בהשרשה ולא בניפוץ.
וא"כ העשייה זה הזמירה אולם התוצאה הוי ההצמחה.
ולפי"ז בעי שתהיה התוצאה בשבת עצמה למנחת חינוך דבעי תוצאה ועשיה בשבת דהיינו דהתוצאה של זומר שזה הצמחה בעי להיות בשבת ולא מצינו שצומח בשבת יותר וצע"ג.
הפרויקט לעילוי נשמת
סימן טוב בן חזלה
מרים בת אסתר
ת.נ.צ.ב.ה
בונים אתרים שעובדים
השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.
כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים
3 תגובות
התשובה לשאלתך פשוטה היא, שדעת המנחת חינוך היא שהחיוב הוא על העשיה הראויה להצמיח, ואמנם אין ענין דוקא שתצמיח אך עדין אין האיסור מחמת הניפוץ בקרקע, אלא משום שהוא עשה את מלאכת הזריעה, ועין בשביתת השבת (בזורע) שביאר שהמלאכה היא מלאכה הנעשית בידי שמים ולכך אין שום סברא לחייב על השרשה אלא על עצם נתינת הזרעים והיינו עצם עישה מצד הזורע להעשות כאן זריעה, אם כן פשוט שבזומר עצם עשייתו בכדי שיזריע מחייב אותו ופשוט.
א"כ למה בזורע במים לא חייב גם ומדוע בזה המנחת חינוך מודה שלא חייב
שורש הדברים הם כך
ודאי שלכו"ע אין צריך שיהיה הצמחה ממש, רק נחלקו האם צריך השרשה או אפי' בעצם הנחה הם חייבים, והיינו שמלאכת זורע היא לכו"ע על עצם מסירת הדבר לשמים אם יצמח או לא, רק המח' מאימתי זה נחשב שהוא מסר את התוצאה לשמים אם משעת השרשה או משעת זריעה.
ומה שבמנ"ח התקשה בנתינת זרעים במים הוא משום דס"ל דבעינן לתת דוקא בקרקע ולא במים.
וביאור דברין הקדושים נראה דהסברא שחייבים בקרקע הוא משום שזהו דרכו לזורע בכל מה שאין כן במים, אלא אם באנו לדון מצד מה שהאדם פעל תוצאה של הצמחה ודאי שיהיה חייב דאין הצמחה גדולה מזו