הבה"ג (פרשה סד) והרס"ג (פרשה נז) מונים בין המצוות את מעמד הברכות והקללות בכניסה לארץ, והרמב"ם (שורש ג) משיג על כך שאינה מצוה לדורות, והרמב"ן שם מתרץ כי כשאדם מקיים את ה-י"א מצוות או עבירות שעליהם נאמרו הברכות והקללות, הוא נכנס תחת הברכה או הקללה, לכך הם נחשבים לדורות.

עוד אולי ניתן לומר, כי אם למשל לא היו מורחים דם על המשקוף בפסח מצרים, אין טעם לחזור היום למצרים למרוח דם על המשקופים, וכן שאר ההוראות הנקודתיות שהיו במדבר.

אבל אם לא היו מקיימים את מעמד הברכות והקללות, היינו מחוייבים בו עד היום, לכן היא נחשבת מצוה לדורות, כי למעשה מחוייבים בה, אלא שכבר קויימה.