דברים חדשים בענין המו"מ בין אאע"ה – לעפרון

א. בכל הפרשה כתוב עפרון מלא, ב – וא"ו רק בפסוק טו וישקול אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שם כתב עפרן חסר. וברש"י לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה שנטל ממנו שקלים גדולים וכו'. ובמדרש דרשו ע"ז את הפסוק: נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר תבואהו, שבשביל שדרש הרבה נחסר משמו אות אחת, ובמפרשים דנו מה מפריע לעפרון איך יכתב שמו בתורה, ידוע בשם הגר"א שהיה פה הפסד ועונש מיידי לעפרון, כי אברהם קיבל מאבימלך אלף כסף לפייסו על לקיחת שרה, ואברהם גמר בדעתו לא ליהנות מכסף זה שבא ע"י צער של שרה, ולכן כעת כשהוצרך לקנות קבר עבור שרה, חישב אברהם שאין יותר מתאים מכך שירכוש קבר עבורה  ב – אלף כסף שקיבל בעדה, והחליט שיתן את כל האלף הללו לעפרון, אבל כשעפרון הפריז במחיר ולא נתן במתנה כפי שדיבר הרבה, אלא דרש ד' מאות שקל כסף, נתן לו אברהם רק ארבע מאות שביקש, והפסיד שש מאות שלא נתן לו "ולא ידע כי חסר תביאהו" שהורידו לו ו' מעפרון דהיינו שש מאות כסף שהפסיד ממה שהיה מקבל אילולא היה ממשיך כפי שהתחיל ונותן במתנה גמורה השדה והמערה, (והחסר הוא בכסף שכ"כ אהב, ולא רק באותיות שבתורה).

ב. ושמעתי שבספר שבט מוסר מובא פירוש חדש על המילים "עובר לסוחר", והוא מפרש שעפרון היה חשדן גדול, והיה חשוד בעיניו איך זה שאאע"ה לא מתמקח עמו כלל על המחיר ועוד שולף מיד הסכום המלא בשקלים חדשים וגדולים שמתקבלים בכל מקום. והיות ואדם רע חושב רע, חשד עפרון שאולי הכסף הזה מזוייף ולכן אברהם מנסה להיפטר מזה ולא מהסס לשלם הכל מיד, לכן נקט בעצה, שהיה שם איזה סוחר ערבי שעפרון היה חייב לו בדיוק ארבע מאות שקל כסף, אמר עפרון לאברהם שיתן את הכסף לסוחר הזה – וזה כמו שהוא קיבלו, כי הוא חייב לסוחר סכום זה, וכונתו היתה שהוא לא יפסיד, שאם יתברר שהכסף מזייף כמו שהוא חושד יצטרך הסוחר להתמודד מול אברהם והוא את נפשו הציל, זה היה ערמומיות ושפלות של עפרון להטיל על השני את הבעיה שלו, וזה הכונה ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר, חידוש נפלא מבעל השבט מוסר, ופשט פשוט וחדש במילים "עובר לסוחר" (ואולי מצא מדרש כזה).

ג. ואמר לי גיסי, הגרי"ו שליט"א שהאמרי אמת מגור היה מביא את השבט מוסר, ומוסיף שזה הפשט במדרש שאמרו על עפרון את הפסוק: "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר תבואהו", שהרי הגמרא בב"ב אומרת שהנוטל פרוטה מאאע"ה מתברך. הכסף של אברהם היה מבורך ושרתה בזה ברכה שכל עסק שעשו עם זה נתברך והצליח, והנה היה לו הזדמנות לקבל מאברהם ארבע מאות שקל, שכל פרוטה משם זה "מבורך" ומחמת רוע עינו וחשדנותו באברהם שנוהג בשפלות כמו שהוא עפרון בעצמו נוהג, העדיף לתת הכל לסוחר ערבי אחר והפסיד את הברכה ששרתה בכספו של אברהם, זה ה"חסר" שגרם לעצמו, הבהילות שלו לממון והדמיון אולי מרמים אותו גרמו לו "חסר" גדול ואיבד את הטובה והברכה שהיה בהישג ידו, כי איש רע עין יסתכל גם על אחרים במבט של רע עין, (עפרן חסר, גימטרי רע עין, וזה במספר ארבע מאות, כסכום הכסף שנטל מאברהם).

ד. וראה זה דבר חדש שמצאתי פירוש נוסף ב"עפרון חסר ו'" ובמה שהפסיד ממון כפשוטו ופה נתחדש לי ידיעה חדשה בכל הפרשה של המו"מ בין עפרון לאאע"ה. בפרקי דרבי אליעזר פרק לו כתוב ענין חדש ולא ידוע כלל. שם כתוב שבני חת שדרו בקרית ארבע היא חברון הם היו קשורים לעם היבוסי שישב באותו זמן באיזור ירושלים והר המוריה שהיה בשליטתם, וכשביקש אברהם מבני חת לקנות המערה לקבורה לא רצו בתחילה, ואע"פ שאמרו לו נשיא אלוקים, במחר קברינו קבור את מתך היינו שיקבור את מתו יחד אתם באותו מקום, ולא רצו לתת לו לאחוזת קבר לעצמו לבד. וע"ז היה משדל אותם כורע ומשתחווה להם שיתנו לו חלק – בפנ"ע בלי להתערב עמם. ואז הם הציבו בקשה חדשה, וכך אמרו, יודעים אנחנו שהקב"ה עתיד ליתן לך ולזרעך את כל הארצות הללו, כרות עמנו שבועה שאין ישראל יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם של בני יבוס. (ופי' הרד"ל מה שביקשו דווקא על עיר יבוס. כי הרמב"ן כתב שגם הכנענים ידעו חשיבות המקום שהוא מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה, ולכן קראו לזה שלם וצדק עי"ש) וכרת עמהם אברהם ברית על כך (גירסת הרד"ל בפרקי דר"א וכן הגי' בילקוט יהושע) ואח"כ קנה מהם את מערת המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם. שנאמר וישמע אברהם לעפרון (ודרשו: ששמע לתנאו ובקשתו לכרות ברית על עיר יבוסי היא ירושלים.) וישקול אברהם לעפרון, ואח"כ כ' בפרקי דר"א שאנשי יבוס עשו צלמים של נחושת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם. והאריך שם שכשבאו לא"י לא יכלו לכבוש עיר היבוסי מפני שבועת אברהם, וסיים שלכן הוצרך דוד המלך לקנות בכסף מלא את גורן ארוונה היבוסי לאחוזת עולם לבנין ביהמ"ק, עי"ש, וזה דבר חדש שיש קשר בין קנית מערת המכפלה לבין גורן ארוונה היבוסי, והוצרך אברהם לוותר על כיבוש ירושלים בשביל שיסכימו כעת לתת לו המערה.

והוסיף ע"ז בספר 'כרם חמד' שזה חלק מהנסיון של אברהם בקבורת שרה, שנמנה כאחד מעשרה נסיונות, שהרי אברהם חוזר כעת ממש מהר המוריה אחרי עקידתו את יצחק בנו, והיה שם מצב של גילוי שכינה נורא הוד כמעמד של כהן גדול בקודש הקדשים, כמשנ"ת לעיל, ואברהם מבקש "בהר ה' יראה" שההשראת השכינה שהתחילה בעקידה תימשך לנצח ותמשיך לשרות על בית הבחירה שיבנה כאן וכעת נתנסה לוותר ולהעמיד בסכנה את בנין ביהמ"ק שאם לא יסכימו למכור לא יהיה מקדש שם, וכל זה היה מעצת השטן לטורדו ולמונעו מכך, וזהו עומק הנסיון שהיה נסיון נוסף לאחר עקידת יצחק.

ה. והנה דוד המלך קנה את מקום המקדש כתוב בנביא שמואל "בכסף שקלים חמישים" ואילו בדברי הימים כתוב שש מאות שקלי זהב, ומבואר בזבחים קטז: וברש"י שדוד גבה מכל שבט חמישים שקלי זהב, כדי שיהיה לכולם חלק ושותפות בביהמ"ק. וחמישים כפול י"ב זה שש מאות, לפי"ז כתב בספר הנ"ל, אילו ידע עפרון שעתידים זרעו אחריו למכור את עיר היבוסי בשש מאות, כבר היה מוכר בעצמו בשש מאות ולא היה דורש שבועה וברית אם בסוף יסכימו למכור, ואברהם היה מסכים בשמחה לקנות יחד עם מערת המכפלה גם את מקום של הר המוריה בשש מאות שביחד עם המערה שזה ארבע מאות שקל היה משלם לו אלף כסף וקונה הכל, והיה אז עפרון מרויח השש מאות במקום זרעו שמכרו לדוד. וזהו שיעור הכתוב "ולא ידע כי חסר יבואהו שהפסיד ה-ואו שזה שש מאות עבור הר המוריה, כ"כ בספר כרם חמד, וזהו דבר חדש.