בגמ' עירובין דף טז: מובא ספק דר' המנונא האם אומרים עמוד מרובה על הפרוץ בערב, והנה לעיקר הספק יש לבאר דמאחר וענין עומד מרובה הוא משום, שמקום חלל הרשות חצוץ ברובו ממילא חשיב הרשות כחצוצה לגמרי, ודנים את הפרוץ כפתח, וכלפי זה נסתפק ר' המנונא האם דווקא בשתי דבמקום העמוד איכא מחיצה גמורה שייך לדון מחיצה זו גם לגבי הפרוץ, ודו"ק.

וראה בריטב"א שספק זה הוא גם באופן של עומד כפרוץ וכפי שנפסקה הלכה כר' פפא, וכן נראה פשטות דברי השוע בסי' שסב סעי' ט.

ועי' משנ"ב ס"ק נ דאין כוונת המחבר לעומד כפרוץ בערב משום שלא שייך למצוא כן, ומפני דצריך שיהיה עומד ג"ט מן הקרקע שלא תהיה בקיעת גדיים, וכן צריך שלא יהיה מצב שהאויר שלמעלה ולמטה רבה על העומד משום דאתי אוירה דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל, ועיי"ש ובביאו הלכה שם,

אמנם ראה חזו"א או"ח סימן סח ס"ק יז שמצא היכי תמצי להעמיד מחיצת עומד כפרוץ בערב, וחי' שם בתוך דבריו שלא דנים כעומד מחיצה שמעל גובה י' כיון ששם מחיצה הוא רק עד י', וממילא כל שמעל י' אינו מחיצה ולכך אין בו שם עומד אמנם מאידך יש כח בעומד שלמעלה מי' להסיר רעותא של אתי אוירה דהאי גיסא ודהאי גיסא שלא יבטל האויר, ועי' בתוך דבריו.

והנה ממה שבמשנה ברורה לא העלה כדברי חזו"א נראה שסבר דגם מחיצה שמעל י' טפחים מצטרף לשם עומד.

ונראה לבאר ששורש מחלו' זו נעוצה במחלו' המפרשים בענין רה"י עולה עד לרקיע שהחזו"א למד דמה שעולה עד לרקיע הוא מאחר ויש כאן רשות שחצוצה לעצמה במחיצות י' ממילא עולה עד הרקיע מעצם החלל, אך אכתי המחיצות נידונות רק בי' טפחים לבד,

אך המשנ"ב למד שענין עולה עד לרקיע הוא מדין גוד אחית ודנים את המחיצות עולות עד לרקיע וא"כ יש דין מיצה לעולם וכל מחיצה בכל גובה מועילה מדין מחיצה וא"כ חשיב שפיר כעומד, וממילא הדר דינא שאין למצוא עומד כפרוץ בערב.