״ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא להשם״ (יב יא).
כותב  הקדוש רבי יעקב אבוחצירה זצוק״ל בספה״ק ׳פתוחי חותם׳ שהמילה ״בחפזון״ חסר ואו יהיה עם הכולל גימטריא ׳פסח׳, לרמוז דשם פסח נקרא על שם שהיה הקב״ה מדלג ופוסח ממקום למקום להרוג בכורי מצרים ולהציל בכורי ישראל, ולפי טעם זה ציוה הקב״ה לאכול את הפסח בחפזון שהוא דילוג ומהירות, כשם שעשה הקב״ה כך יעשו הם, ולפיכך ״בחפזון״ גימטריא ״פסח״ לומר דסיבת החפזון הוא מסיבת הפסח, כשם שהיה הקב״ה בדילוג ובמהירות כך הם יעשו. 
והנה אפשר לומר בהבנת הדברים, שדילוגו של הקב״ה במכת בכורות היינו שמחתו בגאולת עמו עם ישראל מעבדות לחירות ולקבל תורתו ויחיו חיי עולם בהרחבת הדעת ללא גבול, כידוע שבנ״י שעמדו בהר סיני היו בדרגת אדם הראשון לפני החטא, וזוהי פעולתו של הבורא במכת בכורות שהיתה בדילוג ובשמחה ללמד את האדם שע״י כך יוצאים מעבדות לחירות כדכתיב בשיר השירים ״קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות״ בגאולה העתידה לבוא, והוא שציונו באכילת הפסח לאהלה בחיפזון ובדילוג, ואין המצוה לאכול במהירות כזולל ח״ו, אלא בניחותא בשמחה בהרחבת הדעת והתקשרות לבורא עולמים להמשיך שפע וברכה, כדאיתא בגמרא בבא מציעא (פג:) דאמר רבי אלעזר בן רבי שמעון ״שישו בני מעיי שישו״ אחר שבדק את בשרו שלא עולה בו רמה, וזה עניין השמחה בגוף ובגשמיות, שע״י מעשיו הגשמיים והאכילות והמעשים מחבר עצמו לבורא והכל מאיר כאחד, וכמו שקוב״ה מחץ וריפא במכת בכורות בדילוג כן האדם בעבודתו אף שנופל בעבירה ואף שמקיים מצוה יהיה כמדלג ולא שוהה במקום אחד, וכך מתדמה האדם לבוראו.