פרשת תולדות

פרק כז פסוק ג

וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צָֽיִד:

וברש"י – שא נא – לשון השחזה כאותה ששנינו (ביצה כח א) אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה, שלא תאכילני נבלה:

וצודה לי – מן ההפקר ולא מן הגזל:

וקשה שהרי בתחילת הפרשה כתוב – וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וביאר רש"י –"יודע ציד – לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות" וא"כ מדוע מזהיר אותו על הגזל ועל הנבילה ?

ועוד קשה הלא רבקה אמרה ליצחק שיביא גם גדי עיזים מהצאן וכמו שכתוב ברש"י על הפסוק (פרק  כו פסוק יג) "ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד" -שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך א"כ היה ליצחק הרבה צאן ומה צריך לצוותו לצוד ?

עוד קשה איך רבקה עושה ההפך מיצחק , וכי יעלה על הדעת שתעשה בניגוד לדעת יצחק ?

ויש לבאר שבאמת מכיר היה יצחק את עשיו בנו שאין הוא מדקדק במצוות וכמו שאמר לו צא השדה וצודה לי ציד – שרמז לו יודע אני שאתה איש יודע ציד איש שדה ואתה מנסה לצוד אותי בפיך  שאחשוב שאתה מדקדק במצוות -ולכן ביקש יצחק לנסותו אם יביא לו מהגזל או שיטרח ויביא מההפקר וכן אם ישחט לו שחיטה טובה ולא נבילה ,

אך רבקה שמעה שעשיו מראש מתכוון ללכת לקחת מהגזל  שנאמר "ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא " – וברש"י "מהו להביא אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל "  ויש לבאר שדברי הפסוק "ורבקה שומעת "מוסב גם על זה -ששמעה שהולך להביא מהגזל אם לא ימצא ציד -ואמרה אם כך זה כבר נחשב שלא עמד בניסיון ולכן אמרה ליעקב שיביא מן הצאן.