"ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז).

   ובגמרא ביומא (יט:): "תניא, רבי אחא אמר ודיברת בם – עשה אותם לקבע ולא עראי". כלומר שהדיבור והעסק בדברי התורה, לא יהיה אצל האדם בגדר עראי, אלא בגדר של "קבע".

   אדם מבוגר, אברך, בא לפני מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ, ה"חזון אי"ש" זצ"ל.

   "רבי", הוא אמר, "הרבה מחברי, שלמדו איתי בכולל, לפני הרבה שנים, היום חלקם נהיו ראשי ישיבות, רמי"ם בישיבות, משגיחים ומגידי שיעורים, ואילו אני בגילי, נשארתי להיות אברך, הם עוסקים ב'עשייה' והצלחה, ואילו אני נשארתי אברך כולל".

   אמר לו ה"חזון אי"ש": "בשבת, יש הרבה אנשים שנוהגים, במקום להתחיל מזוג אחרי הקידוש מהיין לכוסות, כוס ועוד כוס, אז יש מתקן מיוחד ובו שתי קומות, בקומה למעלה עומד הגביע הגדול, ובקומה שמתחת על מגש עומדים כוסות קטנים, לכל כוס יש ברז, ואז מהכס הגדולה נשפך היין ומתמלא לכל הכוסות".

   "אתה", אמר לו ה"חזון אי"ש", "שנשארת בכולל, אתה הוא הגביע שעולה על גדותיו! ובזכותך חבר פלוני שלך פתח ישיבה ונהיה ראש ישיבה, והחבר השני נהיה משגיח בישיבה, והשלישי מגיד שיעור לרבים – הכל בזכותך! בזכות שאתה יושב והוגה בתורה, בכולל"!

   אדם יושב ועוסק בתורה, ואין לו מושג מה הוא פועל, ואילו דברים קורים בזכותו! והוא עוד תוהה לעצמו "וכי אני עושה דבר גדול כל-כך"?!…

   פעם סיפרתי לאדם אחד על רב גדול שנפטר, ופלוני שלא הכירו שאל אותי: "מה הוא היה"?

   אמרתי לו במילים קצרות: "הוא היה איש של תורה"!