ידועה המשנה בביצה לג. שאסור להוליד אש בכל מיני דרכים לא מאבנים ורעפים ולא מהמים וכו' מסבירה הגמ' ( שם בלג: ) משום איסור מוליד. דהיינו שמוליד דבר חדש בעולם, וכך נפסק להלכה בראשונים ואחרונים ובשו"ע בסי' תקב ס" א. עוד משנה במגילה ז: מתבאר שאין הבדל בין איסורי שבת ליו"ט רק צורכי אוכל נפש בלבד, בגמ' שם נוסף דין שלרבנן מכשירי אוכל נפש אסור ביו" ט, אא"כ לא היה אפשר לעשותם מערב יו" ט דשרי לעשותו ביו"ט. וכך נפסק ובשו"ע סי' תצה.

א"כ יוצא שאיסור הבערה בשבת זה איסור בכל גווני כלומר איסור עצמי שלא נשען על שום תנאי כל שהוא,  כדכתיב לא תבערו אש וכו'. אולם ביו"ט שונה הדין, הגם שאסור להוליד אש משום מוליד וכנ"ל, אומנם נוסף עוד לנו תנאי לאיסור זה, והוא דכל  מכשירי אוכנ"ש שלא היה אפשר לעשותו מעיו" ט שרי ביו" ט גופיה, וכדינם נמי הבערת אש ( כנזכר במשנ" ב תקב ס"א). לכן אסור להוליד אש שהרי היה אפשר להדליק מעיו" ט, אבל שלא היה לו אפשרות אם היה במאסר או נתקע בדרך והגיע כהרף עין ליו"ט, יהיה מותר להדליק כשלא מצוי אש דלוקה מכבר אצל שכניו. ויש חולקים (ספר הבתים עמ' קסד' ויש שלמדו זאת מהתוס' וכן פסק מרן החיד"א בשם סבו מהר" א אזולאי הובא בספרו ברכ"י תקב ס" א חזו"ע יו" ט עמ' מט. להתיר וכנ" ל) והו" ה אם הדליק כדין מערב יו"ט וכבה הנר דשרי, דהרי הכין מכבר. שבט לוי ח"ט  קכו.