וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר

רש"י מגמלי אדוניו. ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין (ב"ר נט, י.), מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים
ובקשה בשפתי חכמים והרי אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים, כדאיתא בחולין ועוד הקשו המפרשים ומי גרע מחמורו של ר' פינחס בן יאיר ?
וי"ל דהפסוק ממשיך וכל טוב אדוניו בידו וכ' רשי שטר מתנה כתב ליצחק (ו) על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם (שם יא.): וביאר באוצרות יהונתן דאמר לאליעז שזה על תנאי אם יצחק יגו באץ ישראל יקבל את כל נכסיו ואם לא לא יקבל ולפי"ז מובן שאבהם כתב שטר על נכסיו אמר לעצמו עד היום הגמלים לא אכלו מהגזל אך עתה שכתבתי שטר איני יודע מה יעלה בגורלם אולי ירש אותי אליעזר או אחר מלבד יצחק לכן שם לגמלים זמם
ולפי"ז בסוף הפרשה כתוב ויצא יצחק לשוח בשדה והנה גמלים באים לכאורה היה צ"ל הגמלים שהרי הם המיוחדים משאר הגמלים ? אלא שלפי הנ"ל אתי שפיר שעכשיו שאליעזר מביא את רבקה א"כ יצחק יגור בארץ ישראל ואז הגמלים שייכים לו וא"כ הם לא צריכים זמם שהי הם בהמתם של צדיקים – לכן הם לא היו ניכרים משאר הגמלים