כתוב בהגדה, חכם מה הוא אומר, מה העדות החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם, אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם וגו', אף אתה הקהה את שיניו, ואמור לו אילו היה שם לא היה נגאל.

הנה כבר רבים עמדו בשאלה על ההבדל בין שאלת הרשע לשאלת החכם, דבפשטות שניהם שואלים מהם טעמי המצוות, ואילו תשובתם שונה בתכלית, האחד חכם והשני רשע.

ונראה לעמוד על הבדל בצורת השאלה, החכם שואל על המצוות והחוקים ואנחנו רואים מתוך שאלתו שהפריע לו טעמי המצוות, אך הרשע שאלתו היא לא על על המצוות אלא על העבודה, מנוסח שאלתו אנו רואים שהמניע לכל ה"קושיות" שלו זה לא רצון אמיתי לדעת את טעמי המצוות, אלא רצון לפרוק עול ולפטור עצמו מהעבודה.

ומשום כך מגיע החילוק בתשובה, החכם ששאל מהם טעמי המצוות, אנו משיבים לו את טעמי המצוות "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", אך הרשע שרוצה להיפטר מהמצוות כדי לקיים את תאוותיו, אומרת התורה שתענה לו באותה מטבע, שאילו היה שם לא היה נגאל, ואין מטרת התשובה להתריס כנגדו, אלא לומר לו שאתה חושב שע"י שתעזוב את דרך התורה אתה תרויח יותר, תהנה יותר, "אילו היה שם לא היה נגאל" מי שעוזב את דרך התורה רק מפסיד ואפילו בעולם הזה, ועל ידי זה שתדבר אל תאוותיו יש תקווה שישוב בו מדרכו הרעה.