כידוע, ע"פ הקבלה, ישנם 7 ספירות. וכנגדם יש 7 ימים בשבוע. כנגד יש 7 שבועות מפסח עד לחג מתן תורה.

לג' בעומר, חל ביום החמישי של השבוע החמישי.

אז אם הספירה החמישית היא- הוד, הרי שלג' בעומר חל בהוד שבהוד.

ומה עניין ספירה זו ללג' בעומר?

אז הפשט שאפשר לומר הוא, שעלינו להודות לה' ביום זה, שזכינו לרבי שמעון בר יוחאי, שאמר על עצמו- "יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין".

אך חשבתי על משהו קצת יותר עמוק.

ליעקב אבינו היו 4 נשים. ומבינהן, לאה היא היתה האישה הראשונה שאיתה הוא התחתן. כך שמטבע הדברים, היא זו שגם ילדה לו את בניו הראשונים.

היא ילדה לו את הבן הראשון וקראה לו- ראובן.
גם את הבן השני שלו היא ילדה וקראה לו- שמעון.
גם את הבן השלישי שלו היא ילדה וקראה לו- לוי.
גם את הבן הרביעי שלו היא ילדה וקראה לו- יהודה.

ולמה היא קראה לו כך?
כאמור, ליעקב אבינו היו 4 נשים. שמהן נולדו לו בסופו של דבר, 12 בניו.

אם כך, אז ע"פ זה, כל אחת מנשותיו, היתה צריכה להוליד לו 3 בנים.

אז כאשר לאה ילדה את בנה הרביעי, אז היא הבינה שכאן היא קיבלה יותר מכולם ומעל למה שמגיע לה.
שהרי 3 בנים ראשונים, אלוקים כביכול היה חייב לתת לה (שהרי אין אישה אלא לבנים). אך את הבן הרביעי, הוא כבר לא היה חייב לתת לה.

ולכן, על הבן הזה הרביעי, היא כבר אמרה לה' תודה, ועל שם זה, היא קראה לו- יהודה.

אני חושב שכך גם כאן.
שכן, התורה מחולקת ל4 רבדים- פשט, רמז, דרש, סוד.
ואת 3 הרבדים ראשונים, אלוקים כביכול היה חייב לתת לנו (שהרי אין העולם נברא אלא בשביל התורה). אך את הרובד הרביעי- הסוד, הוא כבר לא היה חייב לתת לנו.

אך בלג' בעומר, כאשר רבי שמעון בר יוחאי יצא מהמערה, יחד עם תורת הסוד, אז זכינו וקיבלנו גם את הרובד הזה.

ולכן, על הרובד הזה הרביעי, אנחנו כבר חייבים לומר לו תודה, ועל שם זה, לג' בעומר יוצא ב- "הוד שבהוד".