רמב"ם, שמנה תורה, ספר הפלאה, הלכות נדרים פרק א': 

הלכה ט': זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמֵּשִׂים דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין כִּדְבָרִים הָאֲסוּרִין: אִם אוֹתוֹ דָּבָר הָאָסוּר יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ בְּנֶדֶר – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ בְּנֶדֶר – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין

הלכה י"ב: הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי כְּנוֹתָר', 'כְּפִגּוּל', 'כְּבָשָׂר טָמֵא שֶׁל קָדָשִׁים' – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂיָן כִּבְשַׂר קָרְבָּן מִכָּל מָקוֹם.

הלכה י"ג: הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי הֵן עָלַי כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה' – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, הוֹאִיל וּקְדֻשָּׁתוֹ בִּידֵי אָדָם. 'הֲרֵי הֵן עָלַי כַּבְּכוֹר' – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתוֹ בִּידֵי אָדָם. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתְפִּיסוֹ בְּנֶדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ" (ויקרא כז,כו)

משנה, סדר קדשים, מסכת זבחים, פרק חמישי

משנה ג':חטאות הציבור והיחיד. אלו הן חטאות הציבור, שעירי ראשי חדשים ושל מועדות. שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד? עלה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

משנה ז': שלמים, קדשים קלים. שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד. המורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם.

הערה: פיגול, נותר וטמא יכולים להיחשב כדבר הדורות לא רק מעצם היותם בשר קרבן, אלא גם עקב השינוי באיסור הבשר. קרבן חטאת כשר, למשל, נאכל לכהנים והשלמים הכשר נאכלים לכל אדם. עם זאת, ברגע שהקרבן נעשה לפיגול, נותר או טמא עקב מעשיו או מחשבתו של הבעלים או של הכהן המקריב – מתווסף בו איסור והוא נאסר לכל, גם לאלו שהוא היה מותר להם קודם לכן.