(אבות א, יז)שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר:

כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים,

וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה;

וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה;

וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים, מֵבִיא חֵטְא: "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" אפשר לפרש על פי : אמר רבי יצחק, מאי דכתיב (תהלים נח, ב) "האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם", מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר 'צדק תדברון', יכול יגיס דעתו, ת"ל 'מישרים תשפטו בני אדם' (חולין פט ע"א). 

הרי"ף על ה'עין יעקב' מפרש שמאמר זה הוא המשך של המאמר הקודם – "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה", והגמרא אמרה עצה טובה להתרחק מן המריבות, והיא שישים עצמו כאלם: "שאם ישמע שמחרפים אותו ושותק הוא מכניע לחבירו המחרפו, כמאמר החכם: 'לא תוכל להלחם עם נבל ובמה שתחריש לו בזה תכניעהו' (ראה 'מגן אבות' להתשב"ץ אבות פ"א מי"ז), ולא עוד, אלא שמתוך שנעשה כאלם לא יחרפהו עוד", והביא לזה מאמר נוסף של אחד החכמים: "מי שאינו סובל דבר אחד ישמע דברים הרבה" (ראה מגן אבות שם), כלומר, מי שעונה למחרפיו דבר – היות שאינו סובל את דבריהם, יסבול בסוף דברים הרבה עד אין קץ, ונגד זה אמרו: "מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם", שמרויח בזה הרבה להנאות עצמו, להסיר כל המריבות מעליו.

וכלפי זה שפיר אמרו: "יכול אף לדברי תורה כן", כלומר, שגם במלחמתה של תורה ישים עצמו כאלם, כדי שלא לבא לידי מריבה, "ת"ל צדק תדברון" – שצריך להיות גבור להשיב במלחמה, כי במלחמתה של תורה אמרו (קידושין ל:): "אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר (במדבר כא, יד) 'את והב בסופה', אל תקרי בסופה אלא בסופה"