אבות(ב, ג)הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדים לאדם בשעת דוחקו הכוונה רשות הדיבור כמו שבעירובין נד א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומיך קרי פתח פומיך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי שנאמר כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא. אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה
… א"ר אמי מ"ד כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך אימתי ד"ת נעי' בזמן שתשמרם בבטנך ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך. על כך מוסיף המהר"ל שאם התורה תיהיה קרובה לאדם בפיו כפי שצריך ממילא היא גם תגרום לאדם להתנהג כנדרש ממנו, כלשון הגמרא שם:
ר' יצחק אמר… כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו אימתי קרוב אליך בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו.
וכביאור המהר"ל על כך:
כי גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה וזהו כאשר התורה עימו… לא נחשב שהתורה עימו רק כאשר התורה עימו בדיבור וכאשר התורה היא עימו אז קרוב גם המעשה