"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום ההוא וילן שם כי בא השמש" (בראשית כח, י- יא) כידוע, התורה עושה את בחירת המילים בצורה מדוייקת ולא מרחיבה במילים. אז מדוע כאן התורה יצאה מגדרה ובחרה וכתבה "ויצא"?

א'- אם נאמר "וילך חרנה", אז ברור שיצא מבאר שבע.

ב'- אם כבר כותבים שיצא, אז למה לא לכתוב "וירד חרנה"?

אומר רש"י, כדי לומר שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. וכשהוא יוצא מהעיר, אז יצא הודה יצא זיווה יצא הדרה. אז מכיוון שיעקב הלך מבאר שבע, אז יצא הודה, זיווה והדרה.

ולכאורה איך אפשר לומר כך על באר שבע? הרי יצחק ורבקה שהיו צדיקים, עדיין חיו בה והיו שם?

אני חושב שאת התירוץ אפשר ללמוד מהפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (לפני כן- כה, כב,). מה זה "ויתרוצצו"?

הכוונה שכשהיתה רבקה מעוברת ביעקב ועשיו ועוברת ליד בתי עבודה זרה, אז עשיו היה מפרכס לצאת. וכשהיתה עוברת ליד בתי מדרשות, אז יעקב היה מפרכס לצאת.

והמדרש שואל- הרי כידוע, כאשר האדם נמצא ברחם אמו, אז יש לו רב מלאך שיושב עמו ומלמדו תורה. אז מדוע יעקב בכול זאת רצה לצאת מהרחם וללכת ללמוד בבתי מדרש? הרי יש לו בבטן כבר יכולת ללמוד תורה…

והמדרש עונה, שמכיוון שעשיו אחיו הרשע היה עמו בבטן, אז יעקב לא רצה ללמוד שם תורה, כי זה פוגע בזיווה, הודה והדרה.

יוצא ע"פ זהאולי, שמכיוון שיחד עם יצחק ורבקה, גם עשיו הרשע היה עמם בבאר שבע, אז לא היה ניתן להבחין בזיוה, הודה והדרה.

ע"פ זה מובן, מדוע לגבי אברהם אבינו, לא נאמר (בלשון יחיד) "ויצא אברהם מחרן וילך ארצה כנען", אלא רק "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'…ויצאו (ברבים) ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען" (לפני כן- יב, ד- ה).

וזה אולי משום שיחד עם אברהם ושרה, גם לוט הלך עימם מחרן, שנאמר "וילך איתו לוט" (שם- ד,) ומכיוון שכך, אז לוט האפיל על הודה זיווה והדרה של חרן שיצא עם אברהם, ולכן לא נאמר "ויצא אברהם".