רבה נתקשו בזה למה לא מוזכר בתורה דשבועות הוא זמן מתן תורתינו (בתורה נקרית חג הקציר, חג הביכורים, ועצרת), ויש עוד יו"ט שלא מצינו בתורה אחד היסודות החשובים ביום זה, והוא ראש השנה, דלכאורה לא מצינו בתורה שהוא יום הדין.

 ונתרץ, בהקדם משל ע"פ סיפור שנתפרסם לאחרונה והפך לויראלי. ואספר בקיצור:
 .יהודי בלאס אנגלס ראה באיזור היהודי פרסומת לא צנועה, רצה להשכיר את מקום הפרסומת מהחברה כדי שלא יפרסמו עוד דברים לא מוסריים.
 החברה הסכימה תמורת תשלום גבוה ובתנאי שהוא יפרסם שם משהו ולא יניחנו ריק (דבר שעלול לפגוע בחברה אם יראו אנשים שלא משתמשים בהם), והסכים. אך דא עקא שלא היה לו מה לפרסם. החליט שיעשה על הבילבאר"ד,  קאונטדאו"ן, לכל אורך זמן החוזה שלו עם החברה כל יום יורד מספר (50, 49, 48 וכו') . הדבר עורר סקרנות בקרב תושבי המקום ונעשה מזה פרסום גדול, שכולם רצו לדעת מה הולך להיות ביום האפס. קוקה קולה שמעו על זה וקנו ממנו את יום האחרון בהון גדול. עד כאן הסיפור.
 הסיפור מראה לנו (חוץ ממסר העיקרי המובן מאליו) שיש שתי דברים שמעוררים סקרנות והתרגשות (עקסייטמענ"ט), א. ספירה ב. הפתעה

 ספירת העומר- כותב בספר החינוך (מצוה ש"ו) – וז"ל : נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. עכ"ל.
 מצינו שהספירה הוא להגדיל השאיפה וההתרגשות. עכשיו יש לתרץ ולומר שהתורה ג"כ הסתירה ענין של מתן תורה מחמת אותה סיבה, וכמו שאמרנו שיש עוד גורם להתרגשות :הפתעה.
 עכשיו עלינו לשאול, דמכיון שאנחנו למעשה כן יודעים שהוא זמן מתן תורתינו,א"כ מה ההפתעה הגדולה?

 בכדי לתרץ זאת, אקדים בעוד קושיא: אנו אומרים כל יום בסוף שמונה עשרה "ותן חלקינו בתורתיך" מה זה "חלקינו" ולמה לא אומרים "ותן לנו חלק בתורה" האם יש לנו חלק ספסיפי בתורה?

 וכתב האלשיך (שמות פרק כ) 
 והוא ענין מאמרם ז"ל בשמות רבה (פרשה כח ד) כי במתן תורה (ש)נאמרו כל פרטי התורה העתידים להתחדש בעולם אפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. והוא כי כל הנשמות העתידות לבא בכל דור ודור שם היו, וכל אחת קבלה חלק הראוי לה לפי בחינתה בתורה להתחדש בעולם, כל אחת בדור שתבא בו. ומי חילק לכל נפש חלק המתייחס לה. הלא היא, שכינה שיודעת חלק בחינת כל רוח ונפש. ועל זה יאמר, ונות בית תחלק שלל התורהעכ"ל, וכעי"ז כתב בפרי צדיק האזינו פ"ה.

והנה איתא בגמרא [מגילה לא' ע"ב] ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת; ושבמשנה תורה קודם ר"ה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא?! אין! עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן. ע"כ. וצ"ע דלמה פסח לא מקרי ראש השנה משום דנידונים על התבואה, ולמה דווקא שבועות מקרי "ראש השנה" (ועיי' רש"י שם)?
 כתב השפת אמת (במדבר תרס"א) וז"ל: כמו כן בכל חג שבועות זמן מתן תורתנו מקבלין בנ"י חלק התורה המתחדשת על כל ימי השנה ואח"כ מוציאים מכח אל הפועל כל אחד במקומו ושעתו. וזה ההתחדשות תלוי כפי הכנת כל אחד עכ"ל. וכעי"ז כותב הנציב בהעמק דבר (דברים טז יב) ובשל"ה מסכת שבועות נר מצוה, ט)
מצינו שלכל אחד ואחד מקבל ביום זה זמן מתן תורתינו חלקו בתורה והכל כפי הכנתו והשגתו ובקשתו, וא"כ מובן למה מקרי חג זה "ראש השנה" דאיכא נידון על כל התורה של אותה שנה, והוא לא רק דין על חלק מהבריאה אלא על "פירות האילן" דהיינו חידושי התורה והחלק שבתורה שתהיה לאדם באותה שנה.

ועפ"ז מובן למה לא מוזכר ענין זה של "זמן מתן תורתינו" בתורה מכיון שדבר זה חלוק לכל אחד ואחד,שכל אחד מקבל כפי השגתו. וזה ג"כ הטעם דמצינו לענין ראש השנה שלא מוזכר בתורה שהוא יום הדין, די"ל ג"כ מכיון שיום הדין הוא משמעות שונה לכל אחד לא כללו התורה ככלל לכולם להתייחס אליו כיום הדין.