"אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃"

כל אדם רוצה שילדיו יהיו צדיקים עם יראת שמיים טהורה. ומסתבר שלא הציווים והאמירות גורמות להצלחה בחינוך…אלא הדוגמה שההורים נותנים. שהרי המודל לחיקוי הוא הכח המניע לחינוכם השלם של הילדים. כאשר האבא הינו נעים הליכות, אוהב את הבריות, בעל מידות טובות ומדבר בנחת עם רעייתו. מיד ילדיו ירצו להיות כמוהו- תהיה הערכה מצידם בבחינת:"כזה ראה וקדש". אך כאשר אין את ה"קשוט עצמך" – אין את ההתנהגות התקנית, לא תעזור כל אמירה המנסה לרומם ולמנף את התנהגותם של הילדים.
על כך אומר הפסוק בתחילת הפרשה: "אלה תולדות נח…" הרצון שהתולדות, שהילדים יהיו נוחים תלויה בך! "נח איש צדיק…" תהיה אתה עצמך צדיק – ירא ה' ובעל מידות תרומיות וממילא התוצאה תתגלה גם בילדים. מכאן המסר, ככתוב בפרקי אבות: "הוא- היה אומר…" קודם כל הוא היה מקיים אח"כ אומר לאחרים…וכן:"ואתה תצוה את בני ישראל"
אתה עצמך תהיה מגדל אור ובכך יהיה הציווי בר קיימא אף ללא אמירה מיוחדת…
ויהי רצון שכולנו נשתדל בדבר זה להנחיל את התורה ומידותיה לילדינו היקרים מתוך התנהלות נכונה מצידנו. אכי"ר