במשנה כתוב כֹּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה ודין זה שייך בב' אופנים וכמו שמוסיף הרמב"ם בין שהיתה הטפילה מעורבת עם העיקר, בין שלא היתה מעורבת.
בטור כ' בנוסח קצת אחר "לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפילו אם כל אחד לבדו" , נראה שהבין הטור שיש תוספת חידוש כשכל אחד לבדו שאף בזה אזלי' בתר העיקר.
והביאור בדברי הטור כיון שאם יש מוצר אחד שמעורבים בו כמה מרכיבים ברור שיהיה עליו רק ברכה אחת ועכשיו כל השאלה מה מהות המוצר , בזה אזלי' בכל התורה כולה אחרי הרוב וה"ה הכא אמרי' שהרוב הוא העיקר ומברכים על זה כברכת הרוב , ונתחדש שאם יודע בעצמו שהמיעוט הוא העיקר וכמו שמצינו לעיל ר"ג ס"ז גבי בשמים שחוקים מעורבים עם סקר אף שהסוכר הוא רוב התערובת אמרי' שהעיקר הם הבשמים ומברך כדין ברכת אותם בשמים.
ונתחדש שאף גבי שני מוצרים נפרדים שהיה הו"א לברך שני ברכות נפרדות קמ"ל שיש ברכה אחת שגוררת אחריה את המוצר השני ונפטר בברכת הראשון.
והנה בגמ' רב ושמואל דאמרי תרוויהו כל שהוא מה' המינין מברכין עליו במ"מ והיינו אף בתערובת וברור שהחידוש של רב ושמואל אף בגונא שהחלק של ה' מיני דגן בתערובת הוא מיעוט ואעפ"כ אמרי' שהוא העיקר ולכאו' תוקף סברתם לומר דאמנם בשאר מינים תלוי בדעת האדם ובצרכיו מתי המיעוט הוא עיקר ומתי לא , משא"כ גבי ה' מיני דגן אמרי' שתמיד בכל גונא כשה' מיני דגן עשויים להוסיף טעם בתערובת ומרגיש טעם דגן בזה לא מתחשבים בדעתו ואף אי יאמר דה' מיני דגן הם טפל והעיקר הוא הרוב אפ"ה בטלה דעתו ונימא שה' מיני דגן הם העיקר ומברכים במ"מ כיון שזהו עיקר המוצר.
והנה בשיטמ"ק כ' "ולא עוד אלא אפי' בתערובות כל זמן שאינו מעיקר התבשיל כלל שאינו בא לכוונת אכילתו כלל לא חשיב וכדאמרי' לקמן בתבשילא דלפתא דיהבי ביה קמחא דאע"ג דמפשי ביה קמחא לא מברכינן אלא שהכל משום דקמחא בההוא תבשילא לא אתי לכוונת אכילתו כלל אלא לדבוקי בעלמא" משמע מדבריו שהחידוש היותר גדול הוא באותו מוצר בגונא שאי"ז לכוונת אכילה שבזה אמרי' שה' מיני דגן אינם בגדר אוכל ואין מברך אלא כברכת העיקר.
היוצא מן הדברים שיש שני פנים לראות את ההבדל בין כל שיש בו ה' מיני דגן לשאר דיני עיקר וטפל, צד אחד והוא עיקר החידוש במשנה כדברי ר' יונה שבא להשמיענו שפעמים אפי' הפת נמי טפילה שאין עיקר אכילתו בעבור הפת ואין מברך עליו (וכמובן פת היא מה' מיני דגן ועל כהאי גוונא לא איירו רב ושמואל), ומודגש בדברי ר' יונה שודאי כוונת אכילה יש בו רק אינו עיקר וזהו דין טפל שנטפל לעיקר , והצד השני כדברי השיטמ"ק שבמקום שבא לדבק אי"ז כלל לכוונת אכילה וזהו לא משום שהוא טפל אלא שאין בו כלל ברכה כי אינו בכוונת אכילה ולפיכך אי"ז קשור לדין טפל של סוגיין , ונמצא שדברי רב ושמואל לומר לעולם בתערובות מין דגן יהיה החשוב ותמיד הוא העיקר לברך עליו במ"מ ובלבד שיהיה לכוונת אכילה ולא לדבק.
הפרויקט לעילוי נשמת
סימן טוב בן חזלה
מרים בת אסתר
ת.נ.צ.ב.ה
בונים אתרים שעובדים
השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.
כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים
