"לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"

לתת צדקה, זה מצווה שתקפה לכל השנה. אך ביום פורים, היא מקבלת משנה תוקף וערך נוסף. כך שביום זה, יש להרבות בה בכפל כפליים.

החשיבות לקיימה ביתר שאת, בא לידי ביטוי בדברי חז"ל שאמרו "כל הפושט יד, נותנים לו".

אם ביום רגיל, אתה נותן צדקה, אבל לא לכל מי שמבקש, אלא רק למי שנראה לך שהוא באמת עני ומסכן, הרי שביום זה, תיתן לכל מי שפושט ידו. גם אם נראה לך, שאין הוא אדם הגון, ולא מגיע לתת לו.

ובזכות כך, אז גם אתה, כשתפשוט ידך לשמים, אז תקבל גם אם אינך הגון, וגם אם לא מגיע לך.

ואני שואל- איך אפשר לומר "שכול הפושט יד", מוסב על מצוות מתנות לאביונים? הרי זה שתי פעולות שונות…
שהרי מה זה מתנה?
זו פעולה שנעשית ביוזמת *הנותן.* הנותן, הוא האקטיבי כאן. והמקבל הוא הפסיבי.
ואילו לפשוט יד, זו פעולה שנעשית ביוזמת *המקבל.* הוא האקטיבי שפושט את ידו אליך לבקש ממך. כך שאתה הוא הפסיבי.

ואם כך, אז איך דברי חז"ל- "כל הפושט יד…", מתארים את מצוות החג לתת מתנות לאביונים?

אלא מה נראה לי לומר, שדברי חז"ל- "כל הפושט יד", אין הם מתכוונים לזה ששולח יד כדי לקבל, אלא לזה ששולח יד כדי לתת. "כל הפושט יד"- אל עבר העני כדי לתת לו (מתנות לעניים), אז- "נותנים לו" מהשמים את מה שיבקש.

במילים אחרות, אם כל השנה, היית פסיבי ורק מי שבא באופן אקטיבי לבקש, נתת, אז בפורים זה ונהפוכו. העני ישאר פסיבי, ואתה זה שתהיה האקטיבי כדי לתת לו.
תושיט אליו את ידך כדי לתת, ובזכות כך, יושיטו לך את היד מהשמים, כדי לתת גם לך….