כבר לימדונו רבותינו ז"ל שאף שכל הפושט יד נותנים לו הוא לעניין דין נתינת מעות פורים, אך אף כלפי שמיא 'כל הפושט יד נותנים לו' והיינו שע"י שמתפלל בפורים מסוגל במיוחד להיענות בתפילתו, וחשבתי ליתן רמז בזה, כל הפושט י"ד, היינו שעושה את המילה 'יד' פשוטה, היינו ע"י שפותח את האותיות למילים- יו"ד ודל"ת, וע"י צירוף גימטריא של מילוי היו"ד- ו+ד=10, ומילוי דל"ת- ל+ת=430 יחד יוצא ת"מ- 440, שפושט י"ד (היינו כנ"ל) ועושה עצמו כמ"ת שאין לו כלום, וכן כמת שידיו פתוחות ואין לו כלום (ולא קמוצות כתינוק שנולד), ואין לו על מי להישען אלא על הקדוש ברוך הוא, אזי נותנים לו.

וכן מצינו בתהילים כ"ב שהוא שירו של יום ומדבר מעניינו של יום לשונות רבים של חוסר אונים 'פצו עלי פיהם וגו", 'יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל' 'ולעפר מוות תשפתני', והוא עניינו לשוות עצמו כאילו אין לו שום יכולת ואפשרות לחיות לולא עזרתו של הקב"ה.

וע"י תחושה זו שחש תלות מוחלטת בהקב"ה זוכה ל'נותנים לו'.