ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא. וברש"י עמוק מעור בשרו – (ת"כ) כל מראה לבן עמוק הוא כמראה חמה עמוקה מן הצל. ידוע דכל ענין הנגעים הוא על לשון הרע וצרות העין, כשמדברים על השני הרבה פעמים זה נובע מצרות עין כי חושבים שאצל השני הכל לבן וורוד, אבל אצלי הכל שחור, וזהו בא הנגע ומראה לאדם שיתבונן גם כל ההסגר הוא כדי שיתבונן, והנה מראה הנגע הוא עמוק במציאות אם נקח פתק שחור ונצבע את הפתק בקצת צבע לבן זה יראה שצבע הלבן הוא עמוק יותר, אבל האמת שזה רק דמיון פורח הכל דבר אחד, ובדיוק הפוך הלבן הוא על השחור, וזהו בנגע שאם הוא עמוק כמו החמה מן הצל זוהי סימן טומאה שאתה חשבת שאצל השני רחוק ממך הוא לבן ואצלך שחור, אבל האמת שאצלך הכל לבן. רק תתבונן ותראה, ותפסיק לדבר על השני.  וזהו כנגע נראה לי זה לא אמת בדיוק כי זוהי המדה כנגד מדה שאני צריך ללמוד מזה. וזהו מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע. וידוע שהרוכל שאל מאן בעי חיי? אמר נצור לשונך, ואם נעיין היטיב נראה שבאמת כתוב כמה דברים לפני זה אוהב ימים לראות טוב, והנה באמת אם תעיין למי שהולך לו טוב הוא לא מדבר על הזולת אוהב אותו, וגם מי שמסתכל על ימיו ורואה רק את הטוב אז אוטמטי לא מדבר על הזולת וזהו אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע.

לדבר לשון הרע זה פשוט מסקנה של טעות. בן אדם מדבר על הזולת כי הוא חושב שהוא מבין בדיוק מה שקורה אצל הזולת אבל למען האמת הוא לא יכול לדון את חבירו, אבל המלך זקן וכסיל משבש לו את מוחו ומחשבותיו ולכן חושב ומדבר. וכדי להבין את הדבר נביא דוגא שהיה במדען מפורסם שעלה אל הבמה, והקהל הנרגש המתין לתחילת דבריו. המדען היה ידוע בניסויים המדעיים שהיה עורך בפני קהל. הוא דגל בהוצאת המדע מהמעבדה לקהל הרחב, והמופעים שלו אף פעם לא היו משעממים. 'היום', הבטיח המדען ליושבים באולם, 'היום אציג לכם מחקר מדהים שמסקנותיו יהדהדו עוד זמן רב בעולם המדע'. על השולחן שעל הבמה היה אקווריום זכוכית גדול, ריק ממים. כל הזרקורים היו מכוונים אל האקווריום והאירו אותו בעוצמה, ומצלמה שהייתה מכוונת אליו העבירה את המחזה למסך ענק על הקיר. בתוך האקווריום התרוצץ לו חרק גדול ושחור. 'לפנינו יש חרגול מצוי', פתח המדען בדבריו, והמצלמה התמקדה והגדילה את החרגול על המסך פי כמה וכמה. 'לפני שנתחיל בניסוי, נוודא שמדובר בחרגול אמיתי, בשר ודם'… 'קפוץ!' צעק המדען אל החרגול, והחרגול ניתר לגובה רב. 'ועתה נתחיל בניסוי', אמר הדוקטור בשביעות רצון, והס הושלך בקהל. 'ובכן, רבותי', פתח המדען, 'לכל חרגול כידוע יש שש רגליים: שתיים אחוריות ועוד ארבע קדמיות. אני הולך לעקור לחרגול אחת מרגליו, ונראה כיצד הוא ינהג. אגב, למי שדואג, הזרקתי לחרגול חומר נגד כאבים, והוא כלל לא ירגיש את העקירה ולא יסבול'. לפני שהקהל הספיק להגיב, נראתה ידו של הד'ר אוחזת בפינצטה, ובתנועה עדינה אך מהירה, הוא תלש אחת מרגליו של החרגול. 'ועכשיו שימו לב', אמר המדען. הוא קירב את פיו אל האקווריום וצעק במלוא פיו: 'קפוץ!' החרגול, ממש כמו בפעם שעברה, ניתר ממקומו וקפץ לגובה. 'עכשיו נמשיך בניסוי, ונעקור לפציינט שלנו עוד רגל', המהם המדען לעצמו תוך שהוא אוחז שוב בפינצטה ותולש לחרגול האומלל רגל נוספת. 'לחרגול שלנו יש עכשיו ארבע רגליים בלבד', הכריז המדען, 'הבה נראה מה הוא יעשה'. שוב צעק המדען המוזר את מילת הקסם 'קפוץ' – ושוב החרגול קפץ. לאחר כמה שניות מצא החרגול את עצמו עם שלוש רגליים בלבד, ועדיין קפץ בצייתנות כאשר המדען צעק לו 'קפוץ!'. גם כאשר נותרו לו רק שתי רגליים החרגול לא אכזב, וקפיצתו הייתה עדיין מרשימה. 'ועכשיו לחלק המעניין', הכריז המדען. הוא כרת לחרגול את אחת מרגליו הנותרות, כך שהחרגול נותר עם רגל אחת ויחידה. הקהל עצר את נשימתו כשבחלל האולם נשמע קולו הרועם של המדען: 'קפוץ!' החרגול, למרבה ההפתעה, עדיין הצליח לקפוץ. אמנם לא בקו ישר כפי שעשה עד עתה, אלא בצליעה ובזווית מוזרה, אך כולם הסכימו שמדובר בקפיצה מספיק טובה. 'עד כאן זה היה מופע שעשועים,' אמר המדען בעיניים בורקות, 'אבל עכשיו אנחנו מגיעים לחלק המדעי שבשבילו התכנסנו כאן'. החרגול נפרד מרגלו האחרונה, ונותר ללא תזוזה על רצפת האקווריום. 'שימו לב מה קורה עכשיו,' אמר המדען. הוא אסף אוויר מלוא ריאותיו, וצעק: 'קפוץ!'. החרגול לא נע ולא זע. 'קפוץ מיד!' חזר המדען וצעק. הקהל כמעט קפץ מרוב התרגשות, אבל החרגול נותר ללא תזוזה. 'קפוץ!!!' צרח המדען, והפעם ליווה את צעקתו בחבטה עזה על השולחן. אבל החרגול לא זז ממקומו. המדען הביט בקהל במבט מלא סיפוק. 'מסקנת המחקר היא,' הכריז בקול דרמטי, 'שחוש השמיעה של החרגול מרוכז כולו ברגליים, ולראייה: חרגול נטול רגליים אינו שומע כשאומרים לו לקפוץ!' האנשים באולם מחאו כף בהתלהבות, כשאף אחד מהם לא עוצר וחושב לעצמו: 'רגע, ואולי החרגול לא קפץ פשוט משום ש… לא נשארו לו רגליים?!' עד כמה שהדבר מצחיק, גם אנחנו עורכים לא פעם 'מחקרים' כמו של המדען. קחו למשל אדם שמנסה לעשות מעשה טוב ולפתע צץ לו עיכוב. הוא מנסה פעם נוספת, ושוב זה לא מסתדר לו. לבסוף הוא מחליט ש'זה לא בשבילו', ולפעמים הוא אפילו מחליט ש'מהשמים לא רוצים' שהוא יעשה את הדבר. האדם הזה הוא ממש כמו הדוקטור המוזר, שרואה כמה עובדות ומגיע למסקנות ההפוכות ביותר מהמציאות. כי אולי האמת שונה? אולי מהשמים מקשים על האדם לעשות מצווה, כדי להגדיל את הניסיון ולהרבות את שכרו? ואולי זה היצר הרע שמונע אותו, כי יש לו חשש כבד שהבחורצ'יק הולך להתחזק לו מתחת לידיים? אז בואו לא נהיה כמו המדען. ככל שנגיע למסקנות הנכונות בחיים, כך נוכל להתקדם, להתחזק ולחיות בצורה נכונה. וככה גם לא נדבר על הזולת אלא נעוד עם עצמינו שיש עוד הרבה מה לתקן אצלינו.