יש קושיא מפורסמת שבלג בעומר (לחלק מהשיטות) תמו תלמידי רבי עקיבא למות והרי מבואר שזה היה כל תלמידיו 

(ומה שאחר כך פתח ישיבה בדרום עם חמש תלמידים זה היה ישיבה חדשה )

וא"כ למה עושים שמחה שתמו תלמידי ר"ע למות הרי לא נשאר עוד תלמידים כלל?

ועוד על עצם האבילות בספירת העומר שמתו תלמידי ר"ע צריך להבין למה מתאבלים הרי גזירה על המת שישתכח מן הלב והיכן מצינו שמתאבלים כל כך הרבה ימים על דבר שקרה לשעבר (חוץ מאבילות על החורבן ביהמ"ק שגם זה צריך ביאור על מה ולמה  מתאבלים)

ונראה לומר (חלק גדול מהדברים שמעתי ) שהאבילות בספירת העומר זה לא אבילות על הלשעבר אלא זה אבילות על ההוה והעתיד על מה שהיינו זוכים אם כל תלמדי ר"ע היו נשארים בחיים 

דכתיב שר"ע היה דורש כתרי אותיות ועל כל תג תג היה דורש תילי תילי הלכות ונשאלת השאלה איפה כל התורה הזאת נמצאת היום והנה כתוב שאחר שר"ע פתח ישיבה בדרום עם חמש תלמידים הם העמידו שלא תשתכח תורה מעם ישראל וא"כ זה גופא שאנחנו רואים מה הכוח של חמשת תלמידי ר"ע שבזכותם כל התורה של כלל ישראל הגיע א"כ אם הינו זוכים והיו נשארים 24000 תלמידי ר"ע אז אין לתאר את גודל התורה שהיה לנו כיום 

וא"כ האבילות בספירת העומר זה על כל התורה שהפסדנו במיתת תלמידי ר"ע ואת כל תילי הלכות שר"ע היה דורש על כל תג ותג וזה האבילות זה על כל התורה שנחסר 

וכן השמחה בל"ג בעומר זה שמחה שר"ע למרות שמתו כל תלמידיו  והיה יכול לומר שאם מתו כל תלמידיו א"כ אז לא יפתח ישיבה יותר ולמרות זאת פתח ישיבה וממנה באמת המשיך ההמשך של כלל ישראל שלא תשתכח תורה מכלל ישראל 

וכן שמחים נמי בל"ג בעומר שבאותו יום רשב"י גילה סודות התורה שרק באותו היום משמיא נתנו לו רשות וכן שיש דעה שאז סמך ר"ע את חמשת תלמידיו והמשיך את הסמיכה בכלל ישראל והכל השמחה זה שלמרות כל האבילות שנחסר כ"כ הרבה תורה התקיים בני כי לא תשכח מפי זרעו ונתגלו סודות התורה ע"י רשב"י ור"ע פתח ישיבה שממנה המשיך התורה בכלל ישראל 

וזה גם השתלשל שהכל קרה בזמן ספירת העומר שאז כל כלל ישראל סופרים לקראת מתן תורה ולמרות שכמעט נשתכח כלל התורה זכינו שהתקיים בנו כי לא תשכח מפי זרעו אכי"ר

ו