אחד עשר יום מחורב – אמר להם משה ראו מה גרמתם? אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך י"א יום ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים. שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב, שנא' (במדבר י יא) 'ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' (תענית כט) ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע. צא מהם ל' יום שעשו בקברות התאוה שאכלו הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים. נמצא בשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר מ' שנה (רש"י, דברים א, ב).
אברהם אבינו ידע כי ירושת הארץ איננה קלה, שהרי היא מובטחת רק למי שמסוגל לשמור על רמה מוסרית גבוהה. לאברהם לא היו ספיקות לגבי יכולותיו לשמור על הנכס שהוא עומד לקבל, הרי נאמר עליו "עֵקֶב אֲשֶר שָמַע אַבְּרָהָם (בראשית כו, ה). אבל ההבטחה של ברית בין הבתרים בנוגע לצאצאיו גרמה לאברהם להרהר אם יוכל זרעו לעמוד בקריטריונים הנדרשים מתושבי הארץ המובטחת או שמא יגורשו בגלל מעשיהם, לכן, שאל "בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה (בראשית ט: א-ט)?
ירושת הארץ לא באה בקלות, כי בני ישראל המתינו ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים עד בואם לארץ בשל מעשה המרגלים. לכן, הבטחת ה' לאברהם כי זרעו יירש את הארץ, היתה תלויה בהתנהגות בני ישראל שעושים מה שבא להם מתוךהיותם בעלי 'חופש בחירה'.
יש דעה מרתקת איך הקב"ה פעל לקיים את הבטחותיו לאבות על אף חופש הבחירה של בני ישראל:
א בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם–בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. ג וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו ה', מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ד אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. ה וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: (שמות יט)….ז וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם; וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּהוּ, ה'. ח וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה; וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-ה'. ט וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-ה'. י וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם. יא וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד ה' לְעֵינֵי ל-הָעָם–עַל-הַר סִינָי (שם).
'אור החיים הקדוש' (רבי חיים בן עטר) נתן פירוש לדבר ה':
'וְּאַתֶם תִהְּיּו לִי מַמְּלֶכֶת כֹהֲנִים וְּגֹוי קָדֹוש' (שמות יט, ו): ״מעתה יהיו הם בבחינת 'פמליא של מעלה', כי למעלה יש להאדון משרתיו, ומשמשים לפניו במרום ולהם יקרא 'כהנים'. גם יש לפניו צבא רב הנקרא 'קדוש'… וכפי זה אומרו 'ואתם', חוזר הדבר לכללות ישראל. והוצרך לומר תיבת 'ואתם', לבל יחשבו כי דבריו להם על העתיד לבא בעלות הנפש אחר הפרדה מהגוף ישיג הרוחניות מעלות הסדורות אבל בחיים חיותו תרחיק הדעת השגה זו. לזה אמר 'ואתם'. פירוש, אתם בעצמכם בעלי גוויה תשיגו מעלה זו. ומצאנו שהצדיקים השיגו מעלה זו שנקראים מלאכים וקדושים כי באמצעות התורה תגדל ותעלה מעלת האדם עד אין קץ, למעלה מהמלאכים" ( 'אור החיים הקדוש' הנ"ל).
לדעתו של רבי חיים בן עטר ״וְּאַתֶם תִהְּיּו לִי מַמְּלֶכֶת כֹהֲנִים וְּגֹוי קָדֹוש", כדי להבטיח את קיום ההבטחה שנתן ה' לאברהם בברית בין הבתרים, כי על ידי העליה לדרגת מלאכים בני ישראל לא יהיו בעלי חופש בחירה כי מלכים מקיימים את ציוויו ה' ללא עוררין!
כי בעת אחרית הימים העתידה, לא יהיה חופש בחירה, כפירוש הרמב"ן:
"ומָל ה' אֱלֹהֶיָך אֶת לְּבָבְָּך, וְּאֶת לְּבַב זַרְּעֶך" (דברים ל, ), ואז ישוב האדם למצבו, קודם חטא אדם הראשון: זהו שאמרו (תלמוד בבלי שבת קד ע"א) 'הבא לטהר מסייעין אותו', מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה, שאומר כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם – זכות בבחירתם בטוב, ועונש – ברצותם ברע. אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע – לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית" (רמב"ן, דברים ל, ו).
אם כך, גאולת מצרים היא תהיה 'גאולת אחרית הימים' לפני זמנה. לכן, תשובת בני ישראל למשה, "כֹל אֲשֶר דִבֶר ה' נַעֲׂשֶה", היא ההודעה שהם מוכנים לקבל עליהם את עול מלכות שמיים כמלאכים, וכך יסיימו את מסעם במדבר ויכנסו לארץ תוך זמן קצר. אם כך, מדוע לא עלו בני ישראל לדרגת מלאכים בעת גאולת מצרים?
פירושו של "אור החיים", מבוסס, כנראה, על דברי ריש לקיש במסכת עבודה זרה ה' ע"א":
אָמַר ריש לָקִישׁ בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לַאֲבוֹתֵינוּ שֶׁאִלְמָלֵא הֵן לֹא חָטְאוּ אָנוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ״ב:ו׳) 'אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם חִבַּלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ׳. לְמֵימְרָא דְּאִי חָטְאוּ לָא הֲווֹ מוֹלְדוּ וְהָכְתִיב (בראשית ט׳:) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ, עַד סִינַי. בְּסִינַי נָמֵי כְּתִיב (דברים ה׳:כ״ו), לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם, לְשִׂמְחַת עוֹנָה, [כי למלכים אין פרו ורבו].
רש"י פירוש את דבריו של רֵישׁ לָקִישׁ, 'לא באנו לעולם' במסכת עבודה זרה, – מפני "שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים" בדומה למה שהסביר רבי חיים בן עטר את "וְּאַתֶם תִהְּיּו לִי מַמְּלֶכֶת כֹהֲנִים וְּגֹוי קָדֹוש" דהיינו, מלאכים ממש.
אם כך, אליבא דרבי חיים בן עטר, מדוע לא הגיעו בני ישראל לדרגת מלאכים בעת גאולת מצרים? הרי הם אלו שהשיבו למשה, "כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות, יט:ח).
לע״ד, הם אלו שגרמו לדחיית קיום "מַמְּלֶכֶת כֹהֲנִים וְּגֹוי קָדֹוש" עד גאולת 'אחרית הימים' שצפוי לקרות בעתיד. כי, לאחר שהם הכריזו, "כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה", הם התחרטו, כיוון שרצו בחופש בחירה. עכשיו, היה להם למצוא את הדרך לחזור בהם. ההזדמנות באה כאשר נודע להם כי בעת מתן תורה, עשרת הדברות תינתן מפי הגבורה בלי האזהרות והעונשים אשר כתובים שחור על לבן בתורה ולא על הלוחות:
בעשרת הדיברות בלוחות לדוגמא, הם שמעו מפי הגבורה: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ'.
בעשרת הדיברות בספר תורה כתוב: 'אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ…' (שמות ד').
יוצאי מצרים הבינו שאם ישמעו את הדברות מהקב"ה כפי שהם על הלוחות בלבד בלי האזהרות שבתורה, דהיינו, בלי צירוף למשל של 'מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת וכו' (שמות לא-יד) לא תהיה להם חופש בחירה אם לשמור את השבת או לא, כדרך שקיבל אדם הראשון ואשר "הצליח" לאכול מעץ הדעת נגד ציווי של הבורא, מאחר ששמע מהקב"ה, "כִי בְּיֹום אֲכָלְּך מִמֶנּו מֹות תָמּות" (בראשית ב, י) .
המצווה האחת ויחידה שקיבל אדם הראשון, משמשת אפוא דגם עקרוני של לחיי המצוות במציאות האנושית שבאה לאחר גן עדן. בפרשת בראשית נקבע שלבני האדם תהיה בחירה חופשית להחליט אם לקיים את הצו האלוהי או למרוד בו: לאדם הראשון הייתה ברירה לאכול או לא לאכול מעץ הדעת, והוא החליט לאכול. בני אדם מסוגלים לפעול אף בניגוד לרצון האלוהי, והם נשפטים על פי התנהגותם. ואכן, לא אחת, ניצלו בני ישראל את חופש הבחירה שלהם לרע, והכריחו בכך את הקב"ה לעכב ביצוען של התחייבויות שהוא נתן בעבר. הרי אין לך דבר יותר צפוי מאשר ההבטחות שניתנו לאבות האומה על ידי הקב"ה, דוגמת ברית בין הבתרים, ובכל זאת, בני ישראל שהו במדבר תקופה ארוכה.
והנה, על התנהגות בני ישראל במעמד הר סיני כאשר לא רצו לשמוע את קול ה', שיבח אותם ה':
יח) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כׇּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי. (יט) וַיְהִי כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כׇּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. (כ) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גׇּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. (כא) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. (כב) כִּי מִי כׇל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. (כג) קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע אֵת כׇּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כׇּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. (כה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כׇּל מִצְוֺתַי כׇּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם. (כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם ( דברים פרק ה', י"ח-כו).
וכך מסביר המלבים את סיפוק הקב"ה מזה שיוצאי מצרים "הֵיטִיבוּ כׇּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ":
לך 'אמור להם שובו לכם לאהליכם' שתופסק מכם המלאכיות וההתפשטות מן החומר ותשובו להיות בני אדם, ואתה שכבר עלית למרום מופשט מן הגשם כאחד מצבא מעלה פה עמד עמדי, ותהיה השליח מאתי ללמד אותם את כל המצוה, ועשו בארץ, ר״ל והם יקיימו המצות בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה להיות כבני אדם בארץ, יורשים אותה ועובדים עבודתם לא כצבא מרום נפרדים מן הארץ (מלבים, דברים ה':כו-כז).
****
הפרויקט לעילוי נשמת
סימן טוב בן חזלה
מרים בת אסתר
ת.נ.צ.ב.ה
בונים אתרים שעובדים
השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.
כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים
