ישעיה הנביא אומר "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב"  ומיד בא מלאך ובידו גחלים "ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר"(ישעיה ו) וזה היה עונש על כך שדיבר דלטוריא על ישראל. 

ולכאורה כיון שהתכפר לו מדוע אמר רבא דף מט ע"ב  במסכת יבמות שפטירת ישעיה הנביא היתה ע"י כך שנהרג ע"י מנשה לאחר שברח ישעיהו ונטמן בעץ, וניסר מנשה את העץ, ופגע בפיו וכך נהרג, וזאת משום שאמר בתוך עם טמא שפתיים וכו' – והרי כבר התכפר לו ע"י עוגת רצפים שנגע המלאך בפיו?

ואולי יש לדקדק בס"ד לשון הפסוק, שאומר לו המלאך "וסר עוונך" בלשון הווה, "וחטאתך תכופר" בעתיד –

והיינו משום שאמר ריש לקיש ביומא, עשה תשובה מאהבה זדונות נהפכים לזכויות, מיראה נהפכים לשגגות, – ולפי זה יתכן שבנגיעת הגחלים על ידי מלאך היתה זו בחינת תשובה מיראה, ולכן רק "וסר עוונך" – דהיינו הזדונות עברו והפכו לחטאות שגגות, – אבל "חטאתך" היינו השגגה שנשארה – "תכופר" בעתיד, וזה ע"י מיתתו באותה צורה בייסורים.