"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי" (ויקרא כג, א- ב)

השבת הזו נקרא את פרשת אמור, שבגלל חלקה השני, היא נקראת גם- פרשת המועדות.

בפרשיה זו, מופיעים כל מועדי התורה, ע"פ הסדר שלהם בשנה.

אך פרשיית המועדות, לא מתחילה מחג הפסח, שהוא המועד הראשון בשנה למנין התורה, אלא היא מתחילה במצוות השבת, שנאמר "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא לה' בכל מושבתיכם" (בהמשך- ג,)

והשאלה ששואלים חז"ל היא- למה? מה הקשר בין השבת שבאה כל שבוע, למועדות שבאים פעם בשנה?

• ואני רוצה להוסיף על השאלה ולהקשות יותר מזה-
  הרי פרשת המועדות אומרת- "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי".
  אומרים- "אותם", אך בתורה כתוב "אתם" בלי האות ו'. למה?
  כי כאן ה' אומר לנו- שאת זמנם של המועדים- אתם עם ישראל, אלו שתקבעו למטה, ע"פ מולד הלבנה. וזמני המועדים שאתם תקבעו למטה, יהיו גם זמנם של מועדי ה' שם למעלה.

ואם כך אני שואל- אז למה פרשיית המועדות מתחילה במצוות השבת?
הרי את זמן השבת, לא עם ישראל קובע, אלא ה' הוא זה שקבע למעלה. וע"פ זה אנו מציינים את השבת שלנו בכל שבוע כאן למטה.

אז חשבתי לומר ע"פ מה שהתורה אומרת בהמשך, מיד אחרי פרשיית המועדות.
היא ממשיכה בשתי מצוות: הדלקת נרות המנורה, שנאמר "וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד" (בהמשך- לד, ב,)
ואפיית לחם הפנים, שנאמר "ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת" (בהמשך- ה,)

ומה שתי מצוות אלו קשורות לפרשיית המועדות?

אומרים חז"ל, ששתי מצוות אלו, רומזות לשני חגי דרבנן, שנוספו על מועדי ה' (על חגי דאוריתא).
הדלקת נרות המנורה, רומזת לחג החנוכה.
ואפיית לחם הפנים, רומזת לחג הפורים.

אז מכיוון שחנוכה בא קודם, ולאחר מכן בא פורים, לכן התורה כאן מציינת, קודם את מצוות הדלקת נרות החנוכה, ולאחר מכן את מצוות אפיית לחם הפנים.

ומכיוון ששני חגים אלו, באים לאחר מועד חג הסוכות, לכן התורה הביאה את שתי המצוות הללו, אחרי פרשיית המועדות שמסתיימת במועד חג הסוכות.

ע"פ זה אני בא לומר, שכשם ששתי מצוות אלו שחותמות את המועדים, רומזים למועדים נוספים בשנה, כך גם מצוות השבת שפותחת את המועדים, רומזת לעוד מועד שאנו מציינים בשנה. איזה?
והמועד הוא- לג' בעומר.

שכן, חז"ל אומרים שרבי שמעון בר יוחאי שנפטר בלג' בעומר, מכונה שבת.

"שמעון בר יוחאי" = שבת (עם הכולל).

ואם כך, אז תשאלו ובצדק- הרי לג' בעומר בא בין פסח לשבועות, אז למה השבת (שמסמלת את לג' בעומר), לא מופיעה ע"פ הסדר, אחרי מועד חג הפסח, לפני מועד חג השבועות?

ואני חושב שזה משום שלג' בעומר, זהו יום שמסמל את פטירתו של רשב"י. וכי אנו אלו שקובעים מתי אדם ימות?
בוודאי שלא.
אז כשם שאת זמנה של השבת, לא אנו קבענו, כך את יום פטירתו של רשב"י, לא אנו קבענו.

מה שכן אנו יכולים לקבוע, זה מתי יחול פורים.
ואומרים חז"ל- באותו יום בשבוע, שיחול חג הפורים, יחול גם לג' בעומר. כך שישנו קשר בין פורים ללג' בעומר.

"פורים" במילוי אותיות- פא וו ריש יוד מם = שמעון בר יוחאי.

"מגילה" = בגימטריה 88 =
רשב"י גילה את תורה ה- נסתר. ובפורים קוראים את מגילת- אסתר.
"טוב הגנוז" (הכוונה לתורת הנסתר).

במילים אחרות- ע"י כך שקבענו מתי יחול פורים, כך בעקיפין קבענו מתי יחול יום פטירתו של רשב"י (לג' בעומר)

אז כאן אני בא לומר, שמכיוון שלג' בעומר קשור לפורים, ואת זמנו של פורים אנו כן קובעים (ע"פ מולד הלבנה), לכן את מצוות השבת, הרומזת ללג' בעומר, מציינת התורה לפני תחילת המועדות שפותחים במועד חג הפסח. וזאת משום שגם חג פורים (שקשור ללג' בעומר), בא לפני חג הפסח.