"וידבר משה אל ה' לאמר" (כז טו) כותב רש"י "להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי ציבור" ובפסוק אחר כך כותב רש"י  "יפקד ה'" כיוון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני גדולתי". ולכאורה נראים שני דברים אלו סותרים זה לזה האם בקשת משה למנות לו מחליף הייתה מתוך "הנחת צרכיו" או מתוך "תביעת צרכיו"? 

והנראה לבאר בזה דהנה באמת יש להוסיף ולתמוה מנ"ל לחז"ל שהניח משה צרכיו ועסק בצרכי ציבור, ושמא כל בקשתו היתה לטובת בניו וכדפירש"י אח"כ.

ועוד יש לתמוה מה שאמרו הניח צרכיו, וכי איזה צרכים היה לו לבקש עכשיו לפני מותו.

והנראה שלמדו כן מלשון הפסוק "וידבר משה אל ה' לאמר" דתמוה מה שייך כאן "לאמר" שבדרך כלל פירושו לאמר לאחרים, ורש"י הביא מחז"ל בספרי [באותו מקום שדרשו שהניח צרכיו וכו'] פירושו – "השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו".

וכעי"ז מצינו בד' מקומות בתורה עי' רש"י לעיל יב יג שכ' ז"ל – ""לאמר" – מה ת"ל אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו' רבי אלעזר בן עזריה אומר בד' מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו כיוצא בו (שמות ו) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו' (ספרי) מה ת"ל לאמר השיבני אם גואלם אתה אם לאו עד שהשיבו עתה תראה וגו' כיוצא בו (במדבר כז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר כיוצא בו (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר השיבו רב לך" עכ"ל.

והנה יל"ע דבשלמא בשאר המקומות א"ש שביקש משה שיודיעו הקב"ה אם מקבל תפילתו כדי שידע אם להמשיך להתפלל, וכדחזי' בואתחנן שבאמת אמר לו הקב"ה "רב לך אל תוסף כו'", אבל כאן לכאו' תמוה דהרי ממנ"פ הולך למות ומאי אכפ"ל לדעת קודם מותו אם תתמלא שאלתו אם לאו, אחר שכבר עשה את שלו והתפלל.

והנראה דמכאן למדו חז"ל שהניח צרכיו וביקש צרכי ציבור, והיינו שבאמת ודאי שמשה ביקש צרכיו שיירשו בניו גדולתו כדפירש"י אח"כ, אמנם אם כל דרישתו למנות מנהיג לעמ"י הייתה נובעת רק מצורך אישי שלו, א"כ לא היה מבקש לדעת אם נתקבלה תפילתו אם לאו, אבל מכך שביקש לדעת שקיבל הקב"ה תפילתו מוכרח שעיקר דאגתו היתה לעמ"י שלא יהיה כצאן אשר אין להם רועה, ולכן כיון שהיה רועה נאמן רצה לדעת לפני מותו שהוא יכול להסתלק ויהיה מי שינהיג את עם ישראל במקומו. אלא דאחר שביקש לטובת עמ"י ממילא כבר ביקש גם את צרכיו שיירשו בניו גדולתו, דכיון שממנ"פ צריך מנהיג לעמ"י ביקש שיירשוהו בניו, אבל היא גופא אתו חז"ל לאשמועי' דלא נימא שכל בקשתו שיהיה מנהיג לעמ"י נבעה מצרכיו האישיים שדאג לשטעל'ה לבנים שלו, או להמשכיות של עצמו, אלא כל מה שהניע אותו זו טובת כלל עמ"י שיהיה להם הנהגה תחתיו, וזה הכוונה "הניח צרכיו ועסק בצרכי ציבור", ו"צרכיו" היינו כמבואר אח"כ שיירשו בניו גדולתו, ובאמת ביקש את זה, אבל לא זה מה שעמד בראשו כשביקש הנהגה לעמ"י, אלא רק אח"כ ביקש זאת, וכדמוכח ממה שאמר "לאמר" כנ"ל.