ההלכה אומרת שאדם שנפל למשכב קנינו אינו כמו אצל כל אדם אלא מקנה בדיבורו וטעם התקנה שלא תבלבל דעתו שלא מקשיבים לו ויוכל להזיק לו.על פי הפנימיות יש לומר .שאדם שוכב אז ראשו ורגלו בהשואה שרגלו מסמל עינינו הגשמיים וראשו ענינו הרוחניים וברגע שאדם שוכב יש איחוד בין הרוח לגשם ולכם גם דיבורו שנחשב לרוח לעומת מעשה קנין לבריא שנחשב למעשה מתחבר עם החפץ שמקנה .ולכן בעצם אם החכמים לא היו מתקנים כך היה יכול להתבלבל דעתו כלומר אם אין איחוד בין דיבור הרוחני לחפץ הגשמי בשלימות אז זה אומר שגם עינינו הרוחניים לא בשלמות מתבלבל בדעתו .ולכן גם הדין ששכיב מרע מקנה רק לאחר מותו כי רק לאחר מותו שיורד עד מטה מטה מתגלה שלימות החיבור בתחיית המתים. ללא הפסק .ואפשר לומר שלא צריך חס ושלום להגיע למצב הזה בפועל ורק על ידדי עצם הלימוד של הלכות אלו יפעלו את שלימות החיבור בין מעלה ומטה
