נהגו בקרב החסידים ואנשי מעשה לעשות סיום מסכת בימים אלו, שבין ראש חודש אב לתשעה באב, ועושין סעודה בבשר ויין לגומרה של תורה.

בטעם הדבר אולי יש לומר:

ונקדים דבר חידוש שהובא בספר 'הליכות שלמה' (ח"ב עמוד שי"ט) מרשימות כת"י הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שכתב טעם לאכילת סופגניות ומאכלי מזונות בימי חנוכה.

כי בחנוכת בית חשמונאי טיהרו את כל המקדש ואילו את אבני המזבח ששקצום היונים לא ידעו לטהרם וגנזום (ע"ז דף נב:), והצטערו על כך, ולכן נהגו במאכלים שמברכים עליהם ברכת מעין שלש שבה מזכירין "ועל מזבחיך", משא"כ בברכת המזון שאין מוזכר בה המזבח כלל.

כעין זה יכולים לומר כאן, כי מראש חודש אב מתאבלין על בית המקדש שחרב ושמם, ובנוסח הקדיש שאומרים בסיום מסכת מוזכר בנין בית המקדש, ושיכלול ההיכל, מה שלא נזכר בשום נוסח של קדיש, ולכן מהדרין אחר סיום מסכת בימים אלו.

וזה לשון נוסח הקדיש:

יתגדל ויתקדש שמיה רבה, בעלמא די הוא עתיד לאתחדתא, ולאחיאה מתיא, ולאסקא יתהון לחיי עלמא, ולמבנא קרתא דירושלם, ולשכללא היכלה בגוה, ולמעקר פלחנא נכראה מן ארעא, ולאתבא פלחנא די שמיא לאתריה, וימליך קודשא בריך הוא במלכותיה ויקריה.