יש שני מנהגים שהתפשטו בתפוצות ישראל בחג השבועות לקשט את בית הכנסת,  ולאכול מאכלי חלב . ומעניין להתעמק בטעם המנהגים הללו, לגבי קישוט בית הכנסת כותב המשנה ברורה נהגו לשטוח עשבים בבית הכנסת זכר לשמחת מתן תורה שגם בהר סיני היה עשבים על ההר שנאמר " גם הצאן והבקר אל ירעו מול ההר ההוא", לגבי מאכלי חלב הטעם הידוע ביותר שכאשר בני ישראל שבו ממעמד הר סיני לא יכלו לאכול מייד בשר כי נוספו המון דינים כדוגמ' שחיטה מליחה זריקת הדם מלבד זה שכל כליהם היו טריפה, לכן אכלו מאכלי חלב . וזה תמוה בגלל שבאופן טכני לחלוטין היה עשבים על הר סיני [לא בנס הפשטות שהיו סתם  עשבים על ההר] וכן לגבי אכילת מאכלי חלב באותו הזמן וכי בגלל שלא היה להם זמן להכין בשרי לכן גם אנחנו שוטחים עצים ועשבים,ואוכלים מאכלי חלב עד היום ? הרי זה לא זכר לאיזה מצווה או נס מיוחד אלא סתם הנהגה טבעית?  והתשובה טמונה במילות המשנה ברורה זכר לשמחת מתן תורה ",ונסביר את העניין מטבע הדברים כאשר אדם חווה מאורע גדול מסוים טוב או רע אז נניח אם באותו זמן הוא שמע שיר כלשהו אז תמיד שהוא ישמע את השיר הזה הוא יזכר במאורע מה שנראה לי נקרא בעברית קונוטציה דהיינו דברים שוליים שהיו בזמן המאורע שאותם רואה האדם אחר כך מזכירים לו שוב את המאורע,  ככה בדיוק אנחנו בשבועות אין לנו את מעמד הר סיני אז איך נזכיר לנו את היום המיוחד הזה ? בכך שנחזור לדברים הקטנים שהיו בו ויש לנו אותם היום עשבים מאכלי חלב, וכמובן את לימוד התורה הקדושה.