ראיתי מקשים, מצאנו במשנה (אבות פ"ה משנה ד') "עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים", וכמעט כל המפרשים (לבד מרש"י) פירשו שהכוונה על נס הצלת ישראל מעשרת המכות. על אף שהללו והללו עובדי ע"ז.

והתמיהה עולה לשמים, הרי לכאורה כל המכות באו רק כעונש למצריים וכמבואר מפשטות המקרא שנענשו אחרי התראת משה לפני כל מכה, "אם אינך משלח את עמי" וכמבואר בחז"ל שהוא 'מידה כנגד מידה' על צרות השעבוד. א"כ אמנם ישראל עובדי ע"ז היו, אבל מה עניינם של ישראל לעשרת המכות, וצ"ע.

והנראה בזה, דהנה מצאתי מדקדקים (ספר מדרש שמואל) "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים". 

"והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב מה שראיתי לדקדק במשנה הזאת אשר לא ראיתי לא' מהמפרשים הוא, שהעשרה נסים שנעשו לאבותינו לא נתיחדו לשי"ת, כמו שנתייחדו העשר מכות שנאמר בהם שהביא אותם הקב"ה על המצריים במצרים, ולא אמר כן בעשרה נסים רק שנעשו לאבותינו ולא אמר מי עשאם, והיה לו לומר עשרה נסים עשה הקב"ה לאבותינו במצרים כמו שאמר במכות".

ומתרץ (שם) "לי נראה כי סבת השינוי הזה בדברי התנא הוא, לפי שהמצריים היו ראויים אל אותם המכות ועל קו הדין והשורה הביאם הקב"ה עליהם ע"כ נתייחדו אל השי"ת כי הוא דיין אמת אבל הנסים אשר נעשו לאבותינו והצלתם מן המכות לא היו ראויים אליהם כי גם הם עובדי ע"א היו ע"כ לא נתייחדו לשי"ת רק אשר נעשו לאבותינו".

ועל פי זה נראה ליישב, הן אמת ! בוודאי עשרת המכות הגיעו למצריים כעונש "על קו הדין והשורה", על שהפרו התראת משה "אם אינך משלח את עמי", "ומידה כנגד מידה" על צרות השעבוד. 

אלא שידוע התעוררות הדינים "בְעִדָּנָא דְרִתְחָא", ואם כן ח"ו באותה העת התעורר מידת הדין על ישראל, "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז", ועל זה העמידו המפרשים את עשרת הניסים, שזהו נס הצלה אמיתי למרות הקטרוג הגדול.

ומלבד הדקדוק הנ"ל (הקדוש ברוך הוא כמשל למידת הדין, לאבותינו כמשל למידת החסד), עוד אפשר להוסיף  "עשרה נסים נעשו לאבותינו" לעומת "עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים", דהיינו 'מכות' כמשל לדין כעניין 'כוויה תחת כוויה', 'וניסים' כמשל לחסד ורחמים.