כתוב בגמ' שיהודי שחשב לעשות מצווה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה וכשעשה עבירה לא מחשיבים לו את העבירה עד שיעשה בפועל ובגוי בדיוק ההפך שכשרצה לעשות מחשבה של מצווה לא מחשיבים לו עד שיעשה את המעשה בפועל ואילו בעבירה כבר שחשב לעשותה נחשב כאילו עשאה וצ"ע למה ?
והפשט הוא שבקבלת התורה שהקב"ה הסתובב באומות העולם לשאול אותם אם רוצים לקבל את התורה וכל אחד אמר שכבר רגיל לעשות את מעשיו עשיו לרצוח וכו' א"כ גילו בעצם שא"א לעשות שינוי וכשדורשים מהם משהו חיובי א"א להשתנות מטבעם ולעשותו ובעצם מעדיפים להשאר בכוח הרע ומשום הכי בעבירה אפילו במחשבה כבר נעשית כעשייה כי ממילא גילו שלא השתנו ממצב הרע ולא יקרה שום פעולת חזרה עד העשיה בפועל משא"כ במצווה שמהותם להשאר בכח הרע א"כ עד שלא יעשו בפועל לא מחשיבים להם שמסתמא כח הרע יגבור ויחזרו בהם
משא"כ בישראל שבאו לשאול אותם אם רוצים מיד אמרו נעשה ונשמע ובעצם מיד גילו בפעולה זאת שבשביל משהו חיובי משנים את ההרגל שלהם ומשום הכי מחשיבים אפילו במחשבה כבר את עשיית המצווה שוודאי מסתמא יעשה שזה ההרגל משא"כ בעבירה שכח הרע ,אינו מונהג בטבעם א"כ לא נחשב עד שיעשו בפועל
ודו"ק כי נכון הוא
הפרויקט לעילוי נשמת
סימן טוב בן חזלה
מרים בת אסתר
ת.נ.צ.ב.ה
בונים אתרים שעובדים
השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.
כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים
