יהושע פרק ב פסוק ד כתוב שרחב החביאה את כלב ופנחס מאנשי יריחו וכתיב בפסוק ״ותצפנו״ וכתבו המפרשים דכתיב בלשון יחיד להשמיענו שהצפינה כל אחד ואחד, וכתב רש״י פירוש נוסף בשם מדרש תנחומא שאת פנחס לא ראוהו שהיה כמלאך ולכן הצפינה רק את כלב. ולכאורה יש לתמוה שהרי כלב היה אף הוא במדרגה עצומה כמש״כ בפרשת המרגלים ״ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו״ וא״כ מדוע הוצרכה להצפין את כלב, והיה מעלים עצמו כפנחס!?

ואפשר לומר ע״פ המאור ושמש לרב קלונימוס קלמן אפשטיין זצוק״ל שכתב בפרשת פנחס, שלמרות שזמרי היה נשיא שבט שמעון והיה יושב בתוכם, משום קנאתו של פנחס העלימו הקב״ה מעיני השבט ולא ראוהו ולכן הצליח להרוג את זמרי. ולפי״ז אפשר לומר דאה״נ שכלב היתה מדרגתו עצומה, אך פנחס זכה לכך משום קנאתו במעשה זמרי כדלעיל.