וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית

לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:

אם מעט נתבונן נבחין שישנה מלחמה בין הקודש לחול הבאה לידי ביטוי בדיבורו של האדם.

כאשר דברינו סובבים סביב דברי חולין הסכנה גדולה כפי שאמר החכם באדם :"בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל".

וכפי שהגמרא אומרת במסכת שבת על הפסוק בתהילים:"הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם:"

אומנותו של האדם בכך שישים עצמו כאילם. אך מה לגבי דברי התורה, גם ישים עצמו כאילם?! אלא בדברי תורה כמובן שמצווה להרבות:"צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן". שהרי "מרבה תורה מרבה חיים מרבה ישיבה מרבה חוכמה".

ישנו מושג הנקרא:"בטול תורה" כאשר אנו יכולים להגות בתורה ולהתקדש ואנו מחליטים להתעסק בדברים בטלים אנו מפסידים 'הון רב', שהרי אין אבידה כאבידת הזמן! " אדם דואג על דמיו(ממונו) ואינו דואג על ימיו.. דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים."

בפסוק המובא ניתנים רמזים לדברים הנ"ל…

'וַיְדַבֵּר:' וי- דבר…היה זהיר! ישנה סכנה בדיבורך…שהרי 'וי' מרמז על האומר וי וי.. אמירה המבטאת דבר שלילי. אם כן מה יעשה?

'יְהוָה אֶל מֹשֶׁה':יכניס את הקב"ה שהוא זך וטהור אל מש"ה ראשי תיבות:'מוצא שפתיך' בעולם הזה,שהרי האות ה' מרמזת על העולם הזה("כי ביה ה' צור עולמים").

בכך שידבר דברי תורה בְּמִדְבַּר אותיות:'בם -דבר' וכמו שאמרו חז"ל:"ודיברת בם ולא בדברים בטלים".ובכך האדם מתקדש ונהיה בחינת: 'סִינַי' בקי בתורה. 'בְּאֹהֶל מוֹעֵד' מרמז על כך שאנו זמניים בעולם הזה ולכן כל מועד-כל זמן צריך לנצל כדי שאף אחד מאיתנו לא יהיה מועד(נופל).

1. מוכרחים להפנים שהתורה היא רפואה לאדם כמו שכתוב:"רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ וכמו שכתוב: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי-שהוא חודש אייר…וכידוע ראשי תיבות של חודש זה: "אני יהוה רופאך" וממילא יוצאים מכל המיצרים והקשיים: לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" לאמר אותיות לא-מר. מתיקות גדולה!