שתמליכוני עליכם

בעשרת ימי תשובה שמתחיל בראש השנה אנחנו מקפידים לומר 'המלך הקדוש', בתפילת העמידה. מי שמסתכל על השלטים ברוב בתי הכנסת, הם מציגים 'יעלה ויבוא בראש חודש ובחגים, וכן  'על הניסים', בחנוכה וגם את הימים של ספירת העומר בין פסח לשבועות. אבל בימים הנוראים, חסרים השלטים שיזכירו 'המלך הקדוש', במקום האל הקדוש.

אם עבור שמונת ימי חנוכה יש שלטים בכל בתי כנסת, על אחת כמה וכמה, בעשרת ימי תשובה דרוש שלטים. מי ששכח 'על הניסים' בתפילה אינו חוזר בתנאים מסוימים, אבל מי ששכח 'המלך הקדוש' בתפילת עמידה חייב לחזור לתחילת התפילה כדי להגיד 'המלך הקדוש'.

ביומיים הראשונים של עשרת ימי תשובה, דהיינו בשני הימים של ראש השנה הבאים עלינו לטובה, אנו מצווים על מלכיות, זכרונות ושופרות בתפילותינו.

. הגמרא במסכת ראש השנה מצטטת את הקדוש ברוך הוא: 

"ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות.. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם; זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה; ובמה בשופר. אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני…" 

כדי להבין מה זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו "שתמליכוני עליכם", עלינו להתייחס לכך שהנושא מלכות ה' מופיע ברוב המקומות בצמוד למילה: "עולם".

עשרות פעמים ביום ואף יותר מזה אנחנו מברכים ב"שם ומלכות": ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם וכו'.

מה פירוש "העולם"? 

נדמה לי שאין כמעט מילה במילון שיש בו כל כך הרבה משמעויות שונות כמו המילה: "עולם". 

לפי אבן-שושן למילה עולם יש תואם באכדית ULLU, שפירושו 'זמן רחוק'. ויש סוברים, הוא מוסיף, שהמילה באה מ-"עֶלֶם", דהיינו נסתר ונעלם. 

כאשר אנחנו מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, עם ה' הידיעה, כוונתינו כנראה למלך של ה-universe, [של היקום] כך מתרגם פלטיאל בירנבוים, אחד המתרגמים היפים ביותר של סידורי התפילה, מלך העולם הוא מתרגם,- King of the Universe.  וכאשר אנו אומרים: "ייימלוך לעולם ועד". הכוונה לנצח נצחים או בפי המתרגם: The Lord Shall Reign Forever and Ever', בדומה למקור האכדית של המילה, "זמן רחוק". 

יש כמובן שימושים אחרים, כמו 'העולם הזה והעולם הבא'; או בדרך השלילי: "לא היו דברים מעולם." "עןלם" הוא בהקשר לזמן רחוק, לזמן אינסופי, כדוגמת "חוקת עולם", "אחוזת עולם", וכמובן, "יי ימלוך לעולם ועד". וגם כל זה בערבון מוגבל, כאשר מדובר בעבד נרצע (דברים פרק טו):

 עבד עברי משתחרר לאחר זמן קצוב של שש שנים. אם הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדוניו, מסיבות שונות התורה מצווה לרצוע את אוזנו במרצע על מזוזת הדלת. ”וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם”.   בכל אופן הוא משתחרר ביובל.

כפי שאמרנו בתחילת דברינו, המילה "עולם" לפי אבן-שושן הוא באכדית ULLU שפירושו זמן רחוק, או מהמילה -"עֶלָם", דהיינו נסתר ונעלם. לשני מושגים אלו יש הצד השווה ביניהם. הם תלויים בדמיון האנושי. 

הרמב"ם במורה נבוכים (חלק א פרק עב) מדבר על האדם הנברא בצלם אלוקים כ"עולם קטן" מפני הדבר שיוחד בו האדם, והוא הכח המדבר – רצוני לומר: השכל שהוא השכל ההיולני – אשר זה הענין לא ימצא באחד ממיני בעל החיים זולתו". 

באמצאות היכולת שלנו לדמיין אנו מיצרים את ה"עולם" הפרטי, את העולם הקטן, שלנו. 

הרבה מהעולם שלנו הוא תוצאה של כוח הדמיון שלנו. הרי מה שידוע לנו על היקום, עם כל ההתגלויות של ימינו אנו, גלקסיות רחוקים, חורים שחורים, מאות שנות אור וכו' הוא בעיקר בכוח הדמיון שלנו. ואם נסתכל פנימה לתוך עולמנו אנו — הרי כל אחד מאתנו הוא עולם בפני עצמו שאיננו העולם של הזולת. האם העולם שאני ואתם רואים הוא אותו העולם? כל אחד חי בבועה שלו, עם הסביבה שלו, עם המשפחה שלו, עם החברים שלו, עם מקום העבודה שלו שכל אלו מהווים את העולם הפרטי של היחיד. וכאשר אנחנו עומדים בערב יום הדין, בוא נשאל את עצמנו מה אנחנו מצפים מהעולם שלנו? מה יהיה עם העולם הפרטי שלנו לאחר מאה ועשרים, כאשר לא נהיה? 

נדמה לי שדוד המלך נותן לכך תשובה באחד ממזמורי תהילים שלו (פרק ס"א) הוא אומר: אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה". על כך שאלו חכמי התלמוד הירושלמי במס' ברכות (פרק ב'): 

"אגורה באהלך עולמים. ר' פינחס רבי ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלה על לב דוד שהוא חי לעולם?" 

והגמ' שיבה: 

"אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. מהניא ליה לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר".

לדעתי, ניתוח של אותה שאלה ואותה תשובה מביא אותנו להבין שדאגתו של דוד איננו למשך שנות חייו אלא למשמעות שיש לעולם הפרטי שלו. האם עולמו של אדם, מבחינתו הוא, אפילו אם מדובר בעולמו של דוד מלך ישראל, נמשך גם אחרי מותו או שמא כפי שהתבטא בפסימיות בנו שלמה, בקהלת : (פרק ט) 

כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֵתוּ וְהַמֶּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם: 

גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: 

העולם ששלמה המלך בחכמתו מתאר הוא עולם הפרטי; עולם של אהבה, של שנאה, של קנאה ועוד מאות דברים שמהווים עולמם של כל אחד ואחד. אולם תכלית הבריאה היא לחיות חיים כאלו שביקש דוד: אגורה באהלך עולמים. עולם שאיננו רק נחלת היחיד אלא עולם שבו צדיקים נקראים חיים אף במיתתן…. 

איך מצליחים בכל זאת שהעולם הפרטי שלנו תקבל את המשמעות שאליו התפלל דוד? איך יוצאים מהמעגל שלנו למרחב? איך אנו מבטיחים שעם הסתלקותנו מהעולם אנחנו לא משאירים חלל ריק אחורינו? 

התשובה היא, על ידי שתמליכוני עליכם. אדם שבעולמו יש מקום מרכזי להקדוש ברוך נמצא בעולם משמעותי ביותר שקושר אותו עם העבר, ההווה והעתיד של עם ישראל, חלק של ממלכת כוהנים וגוי קדוש. 

הביטוי היפה לדבר זה הוא שמכל הברכות שאדם מברך ב"שם ומלכות" אלו הן דווקא ברכות הנהנין. אדם אוכל עוגה טעימה מברך 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם'; נהנה מארוחה דשנה, אומר 'אלוקינו מלך העולם'. על בשורה טובה ועל בשורה רעה, ,אלוקינו מלך העולם,! רואה את ים האוקינוס מברך 'אלוקינו מלך העולם', ואחת הברכות היפות ביותר, לדעתי, הוא 'בא"ה אלוקינו מלך העולם שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריאות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם…' 

היהודי, מבוקר עד ערב, מברך את עולמו הגשמי ב"שם ומלכות". מידי יום ביומו אנו ממלאים את חיינו בשם ומלכות. והכל כדי "שתמליכוני עליכם". 

ולסיכום, ההלכה קובעת (שו"ע אורח חיים סימן ריד) "כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך. ואפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד, צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות". 

מלך לבד, בלי תיבת העולם, כותב לנו המחבר בפסקנות, אינה מלכות! 

יהי רצון שנזכה כל אחד מאתנו להמליך את הקב"ה על עולמינו הפרטי! 

שנה טובה!