"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה … וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וכו', וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ:"
רש"י ברוך טנאך. פירותיך. דבר אחר טנאך, דבר לח שאתה מסנן בסלים: ומשארתך. דבר יבש, שנשאר בכלי ואינו זב:
צריך להבין לכאורה מדוע התורה מדגישה כמה פעמים את עניין ה"טנא" שזהו בסה"כ הסל שבו שמים את פירות הביכורים, והרי העיקר כאן זה הפירות עצמם, אדם שהביא סל ריק לא יוצא ידי חובת ביכורים, ובכ"ז התורה מדגישה את הטנא.
עוד נקודה שמודגשת בפרשה היא המסירה לידי הכהן, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן וכו', וְלָקַח הַכֹּהֵן, וכו'.
וכדרכנו, ניקח מכאן תובנה לנושא חינוך הבנים.
הטנא הוא בסה"כ הסל שבו מוגשים הפירות, הצורה שבה מגישים. כל אחד יודע כמה חשוב לאמא צורת ההגשה לפעמים יותר מהאוכל עצמו. באחד מימי חול-המועד נגשתי למטבח לסייע בהגשת האוכל, כשראיתי מה הכינה רעייתי, לקחתי בידי מגש והכרזתי לילדיי: "אמא הכינה לכם מעדן תפו"א ברוטב קינמון עם נגיעות פטרוזיליה!" ההתלהבות הייתה בשיא! נשמע ממש מיוחד! היה זה "פירה" רגיל אבל רעייתי סידרה אותו כ"כ יפה עם קצת רוטב מהעוף בקינמון ופיזרה מעליו קצת עלי פטרוזיליה, אבל צורת ההגשה גרמה להתלהבות.
התורה אולי רוצה ללמד אותנו שגם כאשר אנו מגישים לילדינו את נועם התורה והמצוות, עלינו להקפיד גם על צורת ההגשה שתהיה יפה ובצורה מעניינת ומהנה, כדי שלילדים יישאר טעם של חוויה מהנה ממצוות ולימוד תורה.
ויותר מזה, בהמשך הפרשה התורה מברכת ואומרת: "בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ" ואומר ה"דעת זקנים": "אלו הבכורים שנאמר בהם ולקח הכהן הטנא מידך", כלומר שגם כשהתורה מברכת היא מדגישה את צורת ההגשה יותר מהתוכן עצמו, כי כאשר נגיש את המאכל הכי טעים באריזה מלוכלכת אף אחד לא ירצה לאכול, אבל נגיש אפילו מאכל פשוט באריזה מכובדת, זה ייתן חשק לאכול.
יהי רצון שנזכה שכל צאצאינו יקיימו את התורה מתוך חשק והתלהבות.
שבת שלום
אייל אטיאס
יועץ-חינוכי
הפרויקט לעילוי נשמת
סימן טוב בן חזלה
מרים בת אסתר
ת.נ.צ.ב.ה
בונים אתרים שעובדים
השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.
כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים
