נהגו שמתענים הבכורות בערב פסח, והטעם כתב במשנ"ב [תע א] זכר לנס שניצלו ממכת בכורות ולא מתו יחד עם מצריים.

ולכאו' קשה דאמאי לא מתענים כל ישראל על שניצלו מכל עשרת המכות ולמה רק על מכת בכורות נגזרה תענית זו.

בישוב זה יש להקדים ולהקשות למה מתענים כזכר לנס ולכאו' מן הראוי לתקן שמחה ויו"ט ולא תענית.

ובישוב זה כתב בשו"ת אור לציון דהרי איתא שאדם שנעשה לו נס נתמעטו זכויותיו וכמו שאחר שאברהם הרג את חמשת המלכים אמר לו הקב"ה על תירא שכרך וכו' ופי' שם רש"י שחשש למיעוט זכויותיו מהנס. ולכך מתענים שמא נתמעטו הזכויות בעבור אותו הנס שניצלו ממכת בכורות.

לפי"ז יש ליישב דדווקא במכת בכורות שאינו נס לכלל ישראל אלא לבכורות בלבד יש לחוש למיעוט הזכויות ונצרכו לתיקון תענית. משא"כ בשאר המכות שהינם נס לכלל ישראל אין לחוש למיעוט הזכויות ולא נגזרה תענית.